כל המאמרים במדור פרשה ומדרש

כמעט מרגעי ההיכרות הראשונים עם אברהם אנו מתוודעים לשונות ולזרות שהוא מייצר על רקע סביבתו. הקב"ה גם מצווה עליו להיפרד מעל בני משפחתו הקרובים ולפרוש

שלוש הוראות שבתורה מכוונות למנוע ביזויו של אדם. קיימת האזהרה של "א-לוהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור" (שמות כב, כז) וכן ההוראה "ולא תקלל

אחד מדיני צרעת הבית הוא שאם לאחר הסגר בן שבוע מתברר שהנגע התפשט – יש להוציא את האבנים הנגועות. וכך נאמר: "ושב הכהן ביום השביעי

"בתחילה לא היתה מחלוקת בישראל" (ר' יוסי בתוספתא, חגיגה). בהתאם לקביעה זו של התלמוד הירושלמי, רבים ובראשם הרמב"ם (בהקדמתו למשנה) הניחו כמובן מאליו שמחלוקת אינה

"ויקב בן האשה הישראלית את השם ויקלל ויביאו אותו אל משה… ויניחוהו במשמר לפרש להם על פי ה'". סיפורו של המגדף הוא פרק מרתק בסיפורה