כל המאמרים במדור נשא

אדם חי במקום שהוא נותן ומת במקום שהוא לוקח הכתוב אומר (במדבר ה', ט-י) "ואיש את קודשיו – לו יהיו". רש"י מבאר "מי שמעכב מעשרותיו

נזיר: קדוש או חוטא? סוגיה זו נידונה כבר אין ספור פעמים. במבט ראשון, הקורא בתורה עצמה מתרשם כי הנזיר הוא קדוש עליון. הביטויים הם מובהקים:

בחג השבועות נקרא כמובן על מתן תורה בהר סיני, ונפטיר ביחזקאל במעשה מרכבה. לכאורה, הקשר ביניהם ברור מאוד. בתורה נקרא על עם שלם שזכה להתגלות

פרשת נשא היא הפרשה הארוכה בתורה, אך מעבר לאורך הפסוקים שלה, היא עוסקת באחד הנושאים העמוקים ביותר בחיי עם: היכולת לשאת. לא במקרה נקראת הפרשה

פרשת "נשא" עוסקת בכיצד שומרים שהמחנה שאך זה נבנה  לא יתפרק מבפנים. הפרשה נפתחת במילים "נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ" כאשר הכוונה אינה רק לספור אנשים. הכוונה

פרשת נשא נראית במבט ראשון כאוסף הטרוגני של עניינים שאין ביניהם שום קשר. תחילה היא עוסקת במשפחות הלויים לבית גרשון ולבית מררי ובתפקידי נשיאת המשכן וכליו

כוחו של השבוע רב. ייתכן שזאת הספירה היחידה שאינה במחלוקת בכל העולם. לגבי חודשים ושָנים אנו מכירים כמובן חישובים שונים בין תרבויות ואילו ימות השבוע

"כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם" (במדבר ו, כג). זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל" (דברים כו,

שמואל בן שלום, חבר בתנועת 'הנתיב השלישי' 12 פעמים חוזרת התורה על קורבנו של כל אחד מהנשיאים, ועוד פעמיים מסכמת את כלל קורבנותיהם. למה? בשאלה

אריה ארזי מעמד הר סיני הוא רגע הלידה של עם ישראל כישות אחת. מעבר להיותו אירוע דרמטי חד-פעמי, הוא משקף תהליך חברתי בן ארבעה שלבים.