כל המאמרים במדור עט לדרוש

בתחילת פרשת בחוקותי בויק"ר (לה) דרשות העוסקות בטיב חוקיו של הקב"ה. ראשונה בהם דרשה מאלפת המציבה את מנהיגותו של הקב"ה לעומת מנהיגים בשר ודם: "א"ר

אנו עלולים לגרום צער, עוגמת נפש ואפילו מוות אם לא נושיט יד מסייעת במהירות מדרש ויקרא רבה לפרשת בהר (פרשה לד), מביא דרשות בשבח הצדקה,

האור מאיר בעיקר כלפי חוץ, ומטרתו להעיד על השראת השכינה בישראל "ר' יצחק פתח: "צרופה אמרתך מאד" (תהלים קיט, קמ). כצורף הזה שהוא מכניס את

"לא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם ה' א-לוהיך". חילול השם קשור ישירות לשבועה בשם – מי שנשבע לשקר, מחלל בכך את השם. כך עולה

המעיין בדרשות חז"ל על מכות מצרים יבחין במגמה מעניינת: ייחוס של תכונות, מחשבות ורגשות אנושיים לדוממים ולבעלי חיים, או תביעה לרגישות מוסרית ביחס אליהם. כך

מי שמשתמש בפיו להרע, פוסל אותו מלשמש בקודש חז"ל דרשו את המילה "מצורע" כ"מוציא שם רע". במקומות שונים חז"ל מבהירים שמי שמשתמשים ביכולת הדיבור שלהם

מדרש ויקרא רבה מביא בתחילת פרשת תזריע (לפסוק: "אישה כי תזריע וילדה זכר") דרשה מסוג פתיחתא: דרשת פסוק ממקום 'רחוק': נביאים או כתובים, ההולכת ומתחברת

  השבוע הלך לעולמו הרב חיים קניבסקי זצ"ל, שלימד אותנו משהו על יחס הכבוד לזקנה ולזקנים. הפרשה שלנו פותחת בזה בדיוק: "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא

על מנת שזוגיות תצליח, היא צריכה סולמות – יכולת התניידות תמידית בין גבוה לנמוך המילים "זה קרבן אהרן ובניו" מתקשרות אחרי דרשה ארוכה בויק"ר ח

מדוע עוונו של השותף בשתיקתו לפשע חמור כל-כך? "ונפש כי־תחטא ושמעה קול אלה, והוא עד או ראה או ידע, אם־לא יגיד ונשא עונו" (ויקרא ה: