כל המאמרים במדור עיונים בפרשה

אגדה קדומה מספרת (תענית כט, א): "משחרב הבית בראשונה נתקבצו כתות כיתות של פרחי כהונה ומפתחות ההיכל בידם ועלו לגג ההיכל ואמרו לפניו: ריבונו של

האם מצות שביתת הארץ בשמיטה היא איסור על הקרקע או על האדם? הרעיון המרכזי של פרשתנו הוא שהאדם אינו ריבון על רכושו ואדמתו, אלא "לה' הארץ

כאשר יראה האדם את חברו כחלק ממנו, אזי גם האדם האנוכי ביותר יאהב את רעהו כמו את עצמו "אהבת ישראל" היא מצווה מפורשת בתורה ככתוב:

מצות המצה ואיסור החמץ מסמלים את שליטתו ואי שליטתו של האדם על יצריו כבר אמרו חז"ל: "הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל" (זהר, במדבר

את עם ישראל אפשר לראות כאי בודד בתוך ים־אדם של אומות העולם. שימורו של עם ישראל לבל יתבולל בעמים וימשיך להגשים את יעודו ההיסטורי, אינו

המעשה השמימי אינו פוטר אותנו לתרום את תרומתנו הרמב"ם בהלכות תמידין ומוספים [פ"ב ה"א] כותב: "מצות עשה להיות אש יקודה תמיד על המזבח שנאמר: 'אש תמיד

גם להקמת מפעלים של כלל הציבור אין להשתמש בכספים שאינם כשרים במסכת ב"ק (ס' ב') מובא שאסור להציל עצמו אפילו מסכנת נפשות בממון חבירו. על

דבר נוסף לומדים מבצלאל: ש"אין מעמידים פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכים בציבור, שנאמר: 'ויאמר משה: ראו קרא ה' בשם בצלאל'. וכך דרשו חז"ל:

המשפט הוא אחד משלושת העמודים שעליהם עומד העולם, כמו שאמר רשב"ג: "על שלושה דברים העולם קיים: על הדין, על האמת, ועל השלום". ובמדרש [דב"ר ה] הוסיפו: