כל המאמרים במדור מבט לחיים מתוך הפרשה

תופעה ידועה ומוכרת היא שנפגעי התסמונת הפוסט טראומטית מרגישים אשמה ונחיתות כאשר הם סוקרים במבט לאחור את התנהגותם בזמן האירוע הטראומטי. ככל שהתסמונת הפוסט טראומטית

    בשעה שאדם וחווה התחבאו בין עצי הגן, פונה אליהם הקב"ה בשאלה: "וַיִּקְרָא  ה' אֱלֹקִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה". וכי הקב"ה לא ידע

אחד הדיונים הפילוסופים והמרכזיים בספר קהלת הוא סוגיית "צדיק ורע לו, ורשע וטוב לו". שאלת הגמול היא שאלה כואבת. קשה לעכל מציאות בה צדיק אובד

"אנחנו בריאים ואת חולה – אין לך מקום בינינו", כך אמר למשוררת רחל, שהיתה חברת דגניה, אחד מחברי הקיבוץ. רחל, שחלתה במחלת השחפת, עזבה את

תיאור אכילת קרבן הפסח ויציאת מצרים מזכיר את הדריכות של חיילים לפני הקפצה: "וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן

יום ראשון של ראש השנה חל השנה בשבת ונאלץ לוותר על שמיעת קול שופר למרות היותה מצווה מהתורה. בשני התלמודים, הבבלי והירושלמי, דנו בטעם הדבר.

ירמיהו, נביא החורבן, מזהיר בכל עת מפני אסון שעומד להתרחש על העם היושב ביהודה, על העיר וסביבותיה ועל בית המקדש בעטיים של החטאים החקוקים בעט

הימים שבין פסח לעצרת, אלו ימי זיכרון על מותם של עשרים וארבעה אלף תלמידים של רבי עקיבא. הטרגדיה הייתה גדולה. העולם נחרב והפך לשממה רוחנית.

הסברים שונים ניתנו על ידי חז"ל אודות זמנה של המילה ביום השמיני. יש שתלו זאת במוכנותו של התינוק וכך נאמר במדרש (דברים רבה ו, א):