כל המאמרים במדור הקול שלה

מה אם היתה דרך טובה אבל עם פניות מידי פעם, עצירה להתרעננות ולבסוף התייצבות ביעד? דמיינו לכם שאתם נכנסים למסעדת שף יוקרתית, מתיישבים בחרדת קודש

כיצד להפוך את השבויה לכבויה בתוך 30 יום? שלא לומר, איך לגרום לאשה אותה החייל שבה להפוך לפחות שווה…?     גברים יקרים, אני מודה

במלחמה צריך לראות רק את המטרה מול העיניים ולא לדמיין את ארוסתך, לדאוג לשלום הכרמים או להתפלל שקבלן השלד לא ברח באמצע ראיתם פעם מלך

מה זה גהינום בשבילי? לא, לא החום הנורא השורר במחוזותינו ביולי – אוגוסט, למרות שבקלות אני יכולה לדמיין את קלשוני הזעם דוחקים בי תחת השמש

במהלך הדרך להצלחה אנחנו מתפללים ומבקשים מחסדי שמיים שילוו אותנו לפסגה. אבל מה קורה לנו כשאנחנו שם? משחר ילדותינו מחדירים בנו מנטרות קדושות על כמה

מדי פעם כשרוצים לעורר את החיבור נזכרים בפעם ההיא, בפעם הראשונה שידעתם שאתם מיועדים האחד לשניה זכרון הוא דבר מתעתע. יש אנשים שנוטים לזכור דברים

אני מודה, לא התחברתי לקונספט, אבל בתוך עמי אני חיה ומבלי שארצה ולמרות הזלזול הראשוני – נדבקתי אף אני במחלת ה"תרימו" בעת האחרונה בקרב הישראלים,

גיל 50 תמיד היה נראה לי איזור חיוג אחר, איים עלי כיעד יקר אך מוגבל "לא קלה היא, לא קלה דרכינו", מתנגן לו השיר באוזניי,

"הבת שלך הופכת לאשה וכל החיים לפניה. את כבר אחרי הכל, את בטוח קצת מקנאה בה" "איך הוא לא מקנא? איך הוא לא מתפוצץ מבפנים