פרשת השבוע, 'משפטים', מלאה בחוקים העוסקים ביחסים בין האדם לחברו. ברצוני להתמקד במצווה אחת בפרשה ובהשלכותיה הרעיוניות וההתנהגותיות בכלל, ובחברה הישראלית בת ימינו בפרט. בפרק
עו"ד צבי ארנברג, מחבר הספר "על מנהג שבת וחג" השבת נזכה לקרוא את הפטרת פרשת 'משפטים'. "נזכה", משום שברוב השנים הפטרה זו נדחית מפני הפטרת
עו"ד אביחי ורדי סגן יו״ר לשכת עו״ד לשעבר, ויו״ר ועדת פירוקים וכינוסים קצת קשה להיכנס לנעליו של ידידי מוטי זפט, שידו בכל, ואני צר עולמי,
"וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וְשָׁכַב עִמָּהּ – מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה" – ביקורת מוטעית רבה נאמרה על מצוות התורה הזו, ועוד יותר
האסון בשמחת תורה תשפ"ד, הכישלון והמחדל של כוחות הביטחון, יצרו משבר אמון קשה בין המדינה לבין אזרחיה. כ-1,200 נהרגו ומאות נחטפו בתוך כמה שעות ע"י
פרשת 'משפטים', הבאה לאחר פרשת 'יתרו' שבה ניתנו עשרת הדיברות, מתרגמת את עקרונות עשרת הדיברות לפסים מעשיים של הנהגות וערכי האדם הפרטי והחברה כולה. לאורך
משפט התורה שונה בתכלית ממשפט האומות. על פי משפט התורה, כל הפרת חוק היא חטא. כל עוול שנעשה בין אדם לחברו, כמו גניבה או גזל,
בחלקה הראשון עוסקת הפרשה בדיני חבלות. כאשר אדם חובל באחר, עליו לשלם דמי חבלה הכוללים את הנזק, ההוצאות הרפואיות, את ימי ההיעדרות מהעבודה ופיצוי על
בלימוד פרק "ארבע מיתות" במסכת סנהדרין, אותו יסיימו לומדי הדף היומי בשבת זו, הרגישו מן הסתם רבים מהלומדים אי נוחות מסוימת. התיאורים של בת כהן
במאמרו "ייקח זמן רב" משנת תשפ"ד, מעלה ד"ר גבריאל חזות סוגיות מרתקות הנוגעות לתפיסת הזמן בהקשר של הגאולה. ברצוני להתמקד בנקודה מרכזית זו ולנתחה בהיבטים
הכל התחיל לפני 25 שנה, אז הוקם עלון פרשת השבוע "שבתון" שחולק בבתי הכנסת הדתיים הלאומיים, שקנה לו שם של כבוד על דלפקי בתי הכנסת. מאז, העלון הפך לשבועון המוביל בציבור הדתי, ומעבר לדברי תורה ומדורים קבועים ומתחלפים על פרשת השבוע, נוספו כתבות מגזין, טורים אהובים ומדורי אירוח.
המדורים בשבתון נכתבים על ידי רבנים מוכרים, אנשי אקדמיה ומובילי דעה בציונות הדתית, והמגזין נוגע בכל מה שאקטואלי, חם ומעניין את הציבור הדתי.
השבועון מופץ בעשרות אלפי עותקים בכ-5,500 בתי כנסת ברחבי הארץ. בנוסף, מהדורה דיגיטלית המופצת בעשרות אלפי עותקים.
מייסד ועורך: מוטי זפט
עורכת אתר שבתון: אביטל דואן
