כל המאמרים במדור במדבר

בלק, מלך מואב, מזמין את בלעם לקלל את ישראל. אלא שבכל פעם שהוא מבקש לקלל, יוצאות מפיו ברכות. בדרכו אל בלק, מתרחש אחד הסיפורים המפתיעים

אחד המסרים החשובים ביותר של פרשת בלק רלוונטי לימינו ולדורנו: לא להיבהל מהקללות, מהתחזיות השחורות ומהפרשנויות הרגעיות של המציאות, אלא להתבונן בתמונה הרחבה ולשאול מה

עד לשנת המהפך ב-1977, גיוס חרדים לצה"ל היה מציאות שכיחה וקיימת. הצבא קלט את בני היישוב הישן בירושלים, חסידים מחצרות שונות, בני המושבים החרדיים ובוגרי

מפני מה היו המואבים יראים? הרי לעם ישראל לא היה כל עניין לקחת מהם את ארצם ואף נאסר ללחום במואב, כפי שנאמר (דברים ב, ט):

על פי המקובל במסורת חז"ל, דמותו של בלעם נתפסת כדמות שלילית במיוחד ואף מרושעת. אף הודבק לו כינוי גנאי המלווה את שמו במקומות רבים בספרות

מזמן לא ראיתי הסכמה חוצת מחנות שכזו. מימין ומשמאל, תומכי ממשלה ומתנגדיה – כולם מסכימים שההסכם שחתם הנשיא טראמפ עם המשטר האיראני גרוע, מסוכן ולמעשה

שאלה: חייל שמשרתים לצידו באותה מחלקה חיילים שאינם יהודים – האם חובה עליו לנסות ולהחליף איתם את משמרות השבת כדי 'לחסוך' בחילול שבת? האם ישנם

"דברים שרואים משם לא רואים מכאן" – זהו אחד המשפטים השכיחים ביותר המבקשים להצדיק את העובדה שמה שנאמר באופוזיציה אינו רלוונטי עד שאתה מכהן בתפקיד

חתימת מזכר ההבנות בין טראמפ לאיראן מהווה מהפך של 180 מעלות מהמדיניות שהוביל טראמפ לאורך כל ימי "שאגת הארי": מאמירות לוחמניות ונחרצות על הכנעת איראן

בפרשת השבוע מתואר קוסם בשם בלעם, שנשכר על ידי בלק מלך מואב כדי להביא כליה על ישראל. על פי המדרש, סיחון מלך האמורי נלחם במואב