כל המאמרים במדור בחזית האמונה

הבעיה שלנו היא שאנחנו נלחמים ברוחות, אבל אנחנו לא מאמינים ברוחות. קשה להתכחש לכך שמשהו רע עובר על העולם בעשורים האחרונים. תנועות שהתחילו עם כוונות

אנשים שרוצים לתקוף את היהדות, מגייסים לפעמים ניסים ונפלאות שאירעו כביכול לאנשים בני עמים אחרים או דתות אחרות. לפעמים מדובר בסיפורים מהעבר הרחוק, כמו מסורת

  אפילו סופרי המדע הבדיוני לא תמיד מצליחים לחזות את העתיד. במאה הקודמת היו העיניים נשואות אל החלל החיצון; בעקבות הנחיתה הראשונה על הירח, גברו

תכונת הרחמים והחמלה נחשבת לאחת התכונות האנושיות המוערכות ביותר, אם לא היקרה מכולן. ככל שמישהו מרחם יותר על הבריות, כך הוא נחשב לצדיק ואצילי יותר.

על מנת שחברה תתקיים, צריכים כל חבריה לשתף פעולה סביב ערכים משותפים היסטוריונים וחוקרי תרבות עשויים לתהות על התופעה המוזרה שאפיינה את התרבות המערבית במאה

התחושה שיש מישהו שמשגיח עלינו מלמעלה, שומע אותנו ומסוגל להושיט לנו עזרה, מוטמעת עמוק בנפש האדם תפילה היא הדבר הכי טבעי ופשוט בעולם. אפילו אלה

קראתי פעם ספר בדיוני, שבו חברה מסוימת פיתחה טכנולוגיה שאפשרה להם לצפות באירועים מהעבר, והתאכזבו לגלות שרבים מהאישים ההיסטוריים הדגולים לא נראו מרשימים כל כך

יש דברים שנראים לנו מובנים מאליהם, כמו אור ואוויר. הם כל כך בסיסיים עד שאין לנו מילים לתאר אותם – כולם אמורים להבין אותם לבד.

האם אנחנו מסוגלים לפעמים להתחבר לאני האמיתי שבתוכנו? אני מדמיין לעצמי מציאות, שבה כל בני האדם נאלצים ללבוש בקביעות שריון מתכת כבד, העוטף אותם מכף

זכות חוקית לא אומרת בשום צורה שהמעשה מוסרי "זכותו לעשות מה שהוא רוצה כל עוד הוא לא פוגע באחרים"; "זה הגוף שלו, זכותו לעשות אתו