כל המאמרים במדור בחזית האמונה

ישנו ביטוי ידוע, "לירות את החץ ואחר כך לסמן את המטרה". מקורו בסיפור בו המלך נוסע ביער ורואה הרבה מטרות מסומנות על עצים, כאשר בכל

תוהו וסדר הם שני כוחות בסיסיים במציאות. התוהו הוא כוח ששואף לשינוי, לפירוק, לתנועה מתמדת, לפריצת גבולות. הסדר לעומת זאת שואף ליציבות, לחוקיות, לארגון ולקביעות.

  התחדשות היא הופעה של דברים שלא היו קודם, של מציאות שונה מזו שהיתה עד כה. עצם קיומה של התחדשות הוא פלא: מאין מגיעים אותם

סבלנות פירושה הכוח הנפשי לחכות, להמתין, להתאפק ולא להגיב או לפעול בטרם עת, או בצורה לא רצויה. זוהי אחת המידות הטובות שראוי לרכוש, והיא באה

התמימות נחשבת לאחת המידות הטובות, אולם קשה להגדיר את מהותה. המושג תמימות מבטא מצד אחד שלמות, כמו בפסוק "שני כבשים בני שנה תמימים", ומצד שני

רבים מהדתיים מקיימים מצוות כחלק מהשגרה, כמו שהם מצחצחים שיניים או אוכלים בסכין ומזלג. הם לא חושבים יותר מדי על מה שהם עושים ולמה. אבל

ישנה טעות נפוצה שחוזרת הרבה בדיונים על מוסר. כאשר נשמעת הטענה (הצודקת) לפיה קיים מוסר אובייקטיבי, קבוע ומוחלט, מגיבים לכך רבים בטענה שזה פשוט לא

כל אחד יודע דברים רבים שלמד במהלך חייו, ממורים, מספרים או מניסיון חיים. אולם אם ננסה לברר איך בדיוק אנחנו יודעים כל מה שאנחנו יודעים,

העידן המודרני צמח במידה רבה מתוך ספקנות, שערערה הרבה מהתפיסות המקובלות וגילתה במקומן אמיתות חדשות. אולם נראה שחרב הספקנות אינה יודעת שובעה, וכיום היא פונה

בתור ילד, פרשת שמיני היתה אחת הפרשיות האהובות עלי, בזכות כל החיות והעופות המפורטים בה. תמיד אהבתי חיות, והיו לי קלפי "רביעיות" של בעלי החיים