כל המאמרים במדור על סדר היום

״אתם ניצבים היום כולכם״ – המשפט המשמעותי הנאמר פעמים רבות בשדה הציבורי של החברה הישראלית הוא ש״התורה שייכת לכולם״. היא לא ניתנה לדתיים בלבד, או

"כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ. וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו, כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר, וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ…" –

  משעה שהרעיון היסודי של הבחירה החופשית הופיע בעולם – ניצבו בפניו אתגרים רבים. הוא הופיע בעולם גם מראשית התורה. הבשורה מרחיקת הלכת כי כל

הארץ הזו היא מסוכנת. זהו אחד המסרים המרכזיים של משה רבנו בנאומו בספר דברים. הוא חוזר על כך פעמים רבות. בדבריו מופיעות שתי סכנות מרכזיות.

אינני מכיר ולו דיון אחד הדן בסוגיות האתיקה היהודית שאינו מצטט את דברי רמב״ן בפרשנותו המופלאה לפסוק ״ועשית הישר והטוב בעיני ה׳״. גישתו לפסוק הזה

״ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה״ – משעה שמזכירים במדינת ישראל של היום את המילה ״משפט״, הדעת נסחפת לעיסוק בשאלות חוקתיות: מה היחס הראוי בין השלטון

בתולדות מדינת ישראל היו שני גלים של דיונים בדבר המשך שמירה הלכתית לצומות החורבן. הגל הראשון היה עם הקמת המדינה, והגל השני התפרץ אחרי מלחמת

סיפורו של חוני המעגל, שנטע חרוב על אף העובדה שלא הוא צפוי ליהנות מפירות אלו, כי אם הדורות הבאים, מהווה אבן פינה לתפיסת עולם שיש

"דברים שרואים משם לא רואים מכאן" – זהו אחד המשפטים השכיחים ביותר המבקשים להצדיק את העובדה שמה שנאמר באופוזיציה אינו רלוונטי עד שאתה מכהן בתפקיד

מקומו של המוות בשיח הציבורי ובשיח התורני – עבר שינוי גדול בשנים האחרונות. בעבר היה זה לא מנומס לדבר על המוות; לא זו בלבד, אלא