כל המאמרים במדור זווית אישית

עם תום תקופת האבלות ומיעוט השמחה של ימי ספירת העומר, ועל רקע אירועי תקופתנו והמתרחש בתוך החברה הישראלית, עולים ביתר שאת הרהורים על הימים ההם

נושאים רבים הלקוחים ממרחב החיים שבין אדם לחברו מופיעים בפרשת 'קדושים': היחס למבוגרים ולזקנים, היחס לשכיר, להורים, לחלשים, לעניים וכן הלאה. מעניין לדייק כיצד התורה

החל מחודש מרץ 1937 עד מרץ 1938 ארגנו אנשי התנועה הרוויזיוניסטית סדרה של הפלגות העפלה לארץ, שיצאו באוניות קטנות ובסירות מפיראוס ומאלבניה אל עבר חופי

ברגע הקשה ביותר בחייו, ניצב אהרון הכהן במשכן מול גופות שני בניו, נָדָב וַאֲבִיהוּא, ותגובתו לאסון הנורא הזה זועקת ורועמת בשתיקתה – "וַיִּדֹּם אַהֲרֹן". בשם

אחד מהמנהגים הקשורים למסורת ליל הסדר הוא להשאיר כיסא ריק ליד שולחן הסדר. באותה מידה שרואים מי הגיע ומי נמצא ליד השולחן – רואים גם

הפסוק "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַה' אֱלֹקיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹקיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה" הוא הסיבה לכך שאנו מעברים את השנה, ומוסיפים

חלק מתהליך ההתגבשות של העם היהודי במדבר, עת עושה הוא את ראשית צעדיו כעם, הוא תהליך בניית מערכות השלטון, מינוי שליחי העם ונבחרי הציבור לתפקידיהם

שני כוחות מרכזיים ומשמעותיים מניעים את האדם- כוח הנתינה וכוח הקהילה. מעבר לכל השיעורים והלקחים שלמדנו בשנה וחצי האחרונה מאז תחילת המלחמה, קיבלנו כולנו שיעור

474 לפני הספירה. מבחינה ריאלית, נראה שלא יכול להיות גרוע יותר. הגזירה נגזרה, והרצים כבר יצאו דחופים בדבר המלך. המצב החברתי והרוחני הפנימי, כמו גם

השבת שלפני פורים נקראת שבת 'זָכוֹר', בשל החיבור בין גזירותיו של המן, שהיה מזרע עמלק, לבין עמלק ההיסטורי, התוקף את עם ישראל פעם אחר פעם.