כל המאמרים במדור זווית אישית

תוך כדי ימי הקנאה של האחים את יוסף, "וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו", ולאחר שהם יצאו מביתם בעמק חברון והלכו לשכם – "וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת צֹאן

בליל ה-13-14 במאי 1948 התקיימה ישיבה של מנהיגי היישוב היהודי כדי לדון בנוסח מגילת העצמאות. אחד הסעיפים המשמעותיים באותה ישיבה היה: מה יהיה שמה של

יש רגע מסויים מכונן ומשמעותי בחיי האדם שבו הוא אומר לעצמו- עד כאן. אי אפשר להמשיך כך יותר. חייב לבוא שינוי. רגע כזה מגיע ומופיע

כאשר דוד המלך רוצה לתאר את התהליך העתידי של שיבת ציון, "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן", הוא משתמש בשני תיאורים מכוננים ומשמעותיים: תיאור

חיבור מופלא של 4,000 שנה מתרחש בין פרשת חיי שרה, המספרת את סיפור קניית מערת המכפלה על ידי אברהם אבינו, לבין מלחמת ששת הימים. לאחר

בפשטות, מצוות הכנסת אורחים מתקיימת על ידי הכנסת אנשים זרים ואורחים הביתה. כך מתעצמים ומתרבים קשרים חברתיים החיוניים לקיומה של החברה ולחוסנה. לכאורה, היינו יכולים

הרגישות היהודית לחיי אדם בכלל, ולחיי שבויים בכלל, שימשה לאורך ההיסטוריה אמצעי לחץ של אויבים ושובים כדי לגבות מאיתנו מחיר יקר. הם ידעו כמה העניין

בפרקים הפותחים את ספר בראשית והמספרים על בריאת העולם, מופיע בהקשר של בריאת האדם ביטוי הייחודי לאדם – 'צֶלֶם אֱ-לֹהִים'. הצירוף הזה איננו מופיע בתיאור

בנאום הסיכום של משה רבנו, ערב הסתלקותו מהנהגת העם, הוא מפנה את מבטו ואת דבריו אל העבר ואל העתיד, ומשתמש מספר פעמים ביחידת הזמן שנקראת