בפרשת "חקת", מיד אחרי פרשת "פרה אדומה", אנו מדלגים מבחינה כרונולוגית יותר משלושים ושמונה שנה, ועוסקים באירועי שנת הארבעים ליציאת בני ישראל ממצרים. ראשית שנת
בעיצומה של פרשת חקת מאבדים משה ואהרן את הנהגתם בשל מעשה מדבר צין. לבני ישראל אין מים, והם נקהלים על משה ואהרן, ומלינים על המצב.
פרשת חוקת, כרוב הפרשיות שבספר במדבר, נעה כמטוטלת בין היאוש לתקווה, בין הכאב והשמחה, בין הצער לשירה. מרים מתה, ועמה פסקה הבאר. חוסר המים, שמבטאים
קשה להבין עד תום מה בדיוק ההבדל בין הכאה על הסלע לבין דיבור אליו. גם ההכאה על סלע והוצאת מים ממנו היא נס גדול, ועל
כולנו מכירים את הלוגו המפורסם של משרד התיירות. שני אנשים הפונים ימינה ואוחזים בשני קצותיו של מוט, שבאמצעו תלוי אשכול ענבים גדול ועסיסי. הסמל מבוסס
אחד הפסוקים שמזוהים יותר מכל עם תפילות הימים הנוראים, כסיומת להצהרת "כל נדרי" בערב יום הכיפורים הוא הקריאה מפרשת שלח (במדבר טו, כו): "וְנִסְלַח לְכָל
המצווה הראשונה המופיעה בפרשה לאחר סיפור המרגלים היא מצוות הבאת נסכים כתוספת לקרבן. התורה מפרטת אילו נסכים וכמה להביא לכל סוג של קרבן. לכאורה מקומה
הרב אלחנן פרינץ האם מותר לאדם לקנות קבר בעודו בחיים. ראשית, בדבר אשר רואים אנו כי נוהגים בני-אדם, חובה עלינו להתייחס ברצינות וכובד ראש ולא
המרגלים חזרו משליחותם ובפיהם הבשורה: "לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם (עמי כנען) כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ (מהקב"ה – רש"י). (במדבר יג',לא'). בני ישראל נתנו את
ד"ר אמנון אלדר מנכ"ל רשת אמי"ת פרשת ציצית חותמת את פרשתנו ומתחברת לתחילת הפרשה העוסקת בעניין המרגלים. החיבור בין שתי הפרשיות בא לידי ביטוי בשימוש
