היסודות בחלום: שמיים, ארץ, מלאכים, עלייה וירידה, הם המטאפורות הבסיסיות לתיאור ישותו, חייו ושאיפותיו של העם היהודי תורת ההכרה – אֶפִּיסְטֵמוֹלוֹגְיָה היא ענף של הפילוסופיה המתרכז במהות
עוד סיפור מקראי לכאורה מוזר ובלתי סביר בעליל. יעקב אבינו "איש תם יושב אוהלים", עושה את עסקת חייו, קונה בכורה בנזיד עדשים. הוא 'מנצל' הזדמנות
לגבולות הקרקע והקניין ברמה הפרטית, ובוודאי הלאומית, משמעות לגבולות המוסר בפילוסופיה המדינית של העת החדשה מחלוקת מפורסמת (ועל מה אין מחלוקת?) בשאלת זכות הקניין של
האדם המחפש משמעות לחייו אחוז ביכולת לחיות ולהכיר בחוקי הטבע, אך בו בעת “להתריס” כנגד ה”הגיוני” ו”המקובל” “וַיֹּאמֶר, שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה, וְהִנֵּה בֵן,
גבולות היכולת השכלית של האדם צומצמו אל גבולות חוקי הטבע. שם לא נמצאת האמונה היכן נמצאת האמונה? האדם זקוק למרחב חופשי של בחירה גם
הקשת מוצבת בשמים ומכוונת כלפי הקרקע, לומר לך שהשמים הם הגבול במה זכתה הקשת בענן לייצג את הברית שנכרתה בין הא-ל לבין האנושות? שאלה זו
במילונים, שתי הגדרות למסך: וילון, פרגוד מצד אחד ו"לוח דיגיטלי להצגה חזותית של נתונים אלקטרוניים", מצד שני. האדם עבר בדורנו מן המשמעות של מסך חוצץ
ראש השנה ועשרת ימי תשובה הם ניסיונות תיקון והכנה לפירמוט הגדול שבוא יבוא הגר"י בלאזר זצ"ל שאל בשם הגר"י סלנטר זצ"ל כך: "מדוע לא צווה
התשובה הינה רעיון, תובנה, יסוד אמוני, ישות מטאפיסית. העולם- כפשוטו. מה המשמעות, אם כן, של האמירה החז"לית שלפיה התשובה נבראה קודם שנברא העולם? ומה היה
היחס בין עם ישראל לעמים אחרים, הוא כמו היחס של הלב לשאר איברי האדם האמירה ברורה, נוקבת, חד-משמעית- "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה ל-ה' אֱ-לֹהֶיךָ
