מה רצו בני ישראל, לצאת? לנסוע? לחנות?

לכל 'מסע' כביטוי כולל יש שלושה שלבים מובחנים: יציאה מנקודת המוצא, המסע עצמו והחניה בנקודת היעד. פעמים היציאה היא העיקר כמו: "ויצא יעקב מבאר שבע", פעמים הנסיעה היא העיקר, כמו: "ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה", ופעמים החניה ביעד היא העיקר, כמו: "ויחן את פני העיר".

בפרשתנו 42 פעם "ויסעו ויחנו", כנגד 42 מסעות במדבר. על השאלה למה בכלל נכתבו מסעות אלו, תשובות רבות. ברם, על שאלת החזרה של הביטוי "ויסעו ויחנו" 42 פעם, לא מצאתי פרשנויות. יושם לב ל'חוסר ההתאמה' הלשוני, כביכול. התורה מתנסחת בביטוי – 'ויסעו' במקום בביטוי – 'ויצאו'. כך לדוגמה: "ויסעו בני-ישראל, מרעמסס; ויחנו, בסוכות". באשר ליעד התורה מתנסחת בלשון חניה ובאשר לנקודת המוצא, אין התורה מציינת שזו נקודת המוצא אלא עלינו כקוראים להבין מתוך הביטוי "ויסעו מ..", מהי נקודת המוצא. בחלוקה דלעיל, הפועל 'ויסעו' משמש בתפקיד כפול: הוא מצביע על נקודת המוצא ומגדיר את המעבר בין שתי הנקודות כמסע. אלא, שפעמים, כפי שנראה בהמשך, נקודת המוצא היא עצמה נקודת היעד.

האם לניתוח לשוני זה יש משמעות פרשנית? מה רצו בני ישראל יותר מכל? לצאת? לנסוע? לחנות? להגיע? אלמלא הנסיבות ההיסטוריות הנוראיות, כולנו היינו שמחים בוודאי לו התיאור בתורה היה כך: 'ויצאו בני ישראל ביד רמה מרעמסס ויסעו ארבע עשרה יום עד בואם לערבות מואב'. תחת זאת, ובשל חטא המרגלים, הם נדדו במדבר ארבעים שנה ממסע למסע על פי ד'.

על מסעות אלו, וכמענה לשאלה למה נכתבו המסעות, כותב רש"י: "אלה מסעי – למה נכתבו המסעות הללו? להודיע חסדיו של מקום. שאעפ"י שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר, לא תאמר שהיו נעים ומטולטלי' ממסע למסע כל ארבעים שנה ולא היתה להם מנוחה. שהרי אין כאן אלא ארבעים ושתים מסעות. צא מהם י"ד שכולם היו בשנה ראשונה קודם גזירה משנסעו מרעמסס עד שבאו לרתמה, שמשם נשתלחו המרגלים שנא' (במדבר יב) ואחר נסעו העם מחצרות וגו' (שם יג) שלח לך אנשים וגו' וכאן הוא אומר ויסעו מחצרות ויחנו ברתמה למדת שהיא במדבר פארן. ועוד, הוצא משם ח' מסעות שהיו לאחר מיתת אהרן מהר ההר עד ערבות מואב בשנת הארבעים. נמצא, שכל שמונה ושלושים שנה לא נסעו אלא עשרים מסעות. זה מיסודו של רבי משה הדרשן".

לאור דברים אלו, לא נוכל לומר כי בני ישראל בכל השלבים רצו יותר מכל 'להגיע'. לפנינו, אם כן, שלושה שלבים שונים:

בשלב א'- בשנה הראשונה, בי"ד מסעות ראשונים קודם הגזרה למות במדבר, בני ישראל רצו יותר מכל ל'צאת'.

בשלב ב'– במשך 38 שנה, התקיימו עשרים מסעות שהיעד שלהם לא היה ערבות מואב ולא כניסה לארץ. לו הדבר היה תלוי בהם, מן הסתם היו בוחרים 'לחנות' במקום מוצל, מוגן ומשופע במים עד יום מותם, שהרי ממילא הם לא אמורים להיכנס לארץ.

בשלב ג'- בשנה הארבעים, מדובר על הדור הממשיך אשר בעוד ח' מסעות מהר ההר ייכנס ארצה. הם יותר מכל רוצים 'להגיע'. לנסוע לערבות מואב.

מה, אם כן, הייתה מטרת עשרים המסעות? התורה אינה מדברת על כך באופן מפורש אך חז"ל מרחיבים במדרשים. מניתוח המסלול במדבר אנו מוצאים גם שיבה לאחור אל נקודת מוצאם. עניין זה מרומז בפסוק הבא: "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה' וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם". פעמים מנקודת המוצא אל נקודת היעד ופעמים בדרך ההפוכה, מסע אל נקודת המוצא (כלי יקר).

לשבחם של ישראל, על אף הגזרה הנוראה המוציאה כל חשק מלצאת למסעות כל שהן, מתארת התורה את כל המסעות של כל השלבים באותו מטבע לשון – "ויסעו ויחנו"- "כולן שווין לטובה".

hazutg@gmail.com

(מסעי תשפ""ב)