כל המאמרים במדור הגיגים

בתיאור הגניאולוגי של צאצאי נח בולטים שני פסוקים 'מוזרים למדי'. על חם נאמר: " וַיִּֽהְי֣וּ בְנֵי ־ נ֗חַ הַיֹּֽצְאִים֙ מִן הַתֵּבָ֔ה שֵׁ֖ם וְחָ֣ם וָיָ֑פֶת וְחָ֕ם

ושוב, כמידי שנה, אנו מתפעלים מסיפורי הבריאה וסיפורי בראשית בכלל. כאן מקום לתמיהה, מה לזה ולספר תורה העוסק במצוות הא-ל לעם ישראל? נראה לכאורה, כי

על מה האדם צריך להודות לא-ל, על הישגיו או על יכולתו להשיגם? על המימוש או על הפוטנציאל? על ה'חכה' או על ה'דגים'? וגם אם נאמר

ממשה עד משה לא קם הוגה דעות שיצור עבורנו עיקרי אמונה מנוסחים, מהוקצעים, ומחייבים כ-13 העיקרים. ברבות הימים התברר כי מספר העיקרים צומצם, לא דרך

הרמב"ם כבר ניסח את עיקרון ה'בחירה החופשית'- " רשות לכל אדם, אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק…". עיקרון זה מהווה תשתית ותנאי לקיומה

" וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר". מילה זו מורה תמיד על העברת דברי הנבואה להם זוכה משה רבנו אל הנמענים, בדרך כלל לבני ישראל.

" אֵ֣לֶּה הַדְּבָרִ֗ים אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן בַּמִּדְבָּ֡ר בָּֽעֲרָבָה֩ מ֨וֹל ס֜וּף בֵּֽין־פָּארָ֧ן וּבֵֽין־תֹּ֛פֶל וְלָבָ֥ן וַחֲצֵרֹ֖ת וְדִ֥י זָהָֽב: אַחַ֨ד עָשָׂ֥ר יוֹם֙ מֵֽחֹרֵ֔ב דֶּ֖רֶךְ הַר־שֵׂעִ֑יר

"כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ ל-ה' בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה יִהְיֶה לָּךְ אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה: וּפְדוּיָו מִבֶּן

על הפסוק : "וּמְקַלֵּ֥ל אָבִ֛יו וְאִמּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת" (שמות כא,יז) , אומר המדרש: עונש שמענו אזהרה מנין, ת"ל (שמות כב, כז): " אלהים לא תקלל";

קווי הדמיון בין יעקב ויוסף רבים הם וחז"ל מונים אותם במדרשים. מעניין להשוות את צוואתם באשר לקבורתם. יעקב, ואף יוסף, היו כמובן מודעים לחלוטין לתוצאות