ליאת שוקרון (עורכת המגזין בשבתון)אבינעם בוכריס, בן 26, משילה. במהלך שירותו הצבאי לחם בצוק איתן, שם קיבל אות הצטיינות על הצלת חבריו. לאחר השחרור חלה במחלה ה-ALS בעקבות פוסט טראומה מהתקרית במבצע
- החיים שלפני
נולדתי למשפחה מלאת שמחה ורצון ליישב את ארץ ישראל. אבא שלי היה מראשוני המתיישבים בשילה ואחרי כמה שנים אמא הצטרפה אליו. הייתי ילד סקרן, אהבתי לצבור ידע, והיה לי רצון טוב תמידי לעזור לאנשים - ישיבת חיצים, איתמר
בבית הספר הייתי חולה על כדורגל. בשיעורים היו מוציאים אותי החוצה בגלל האנרגיות העודפות שלי, אותן אנרגיות שגרמו לי תמיד לעזור למי שסביבי. בתיכון כשהיינו עושים שבת יחד, אותי תמיד היו מוצאים במטבח והגשתי לכולם אוכל. אהבתי לעשות את זה, ועד היום התקופה הזו מעלה לי חיוך - צבא
אחרי התיכון הייתי במכינה ומשם התגייסתי לשריון. בצבא, אפילו שקשה וקר ויש הרבה בוץ ואימונים סיוטיים, שם באמת אתה מגלה כמה אנשים טובים קיימים בעולם. גם בצוק איתן הרגשתי את החיבוק מכל עם ישראל והאמת היא שעד היום אני מרגיש את זה - צוק איתן
בזמן הלחימה אני הייתי מוכן לתת הכל, זה מה שלימדו אותי כל החיים. יש לי חבר טוב שקוראים לו אלנתן והוא נפצע במלחמה, אחרי שהשתחררתי כל הזמן הסתובבתי איתו. הוא לאט לאט החלים, ואני? הפוך לגמרי - פתאום משהו לא בסדר
כשאני מסתכל אחורה לזמן שבו נגמרה המלחמה, אני נזכר איך הייתי מכין קפה, תופס את הכוס והידיים שלי לא מפסיקות לרעוד, הקפה היה נשפך. גם כשגלגלתי סיגריה הידיים היו רועדות, אבל לא ייחסתי לזה חשיבות. לקראת סוף השירות הצבאי שלי הייתה פעם אחת שנפלתי פתאום על הפנים. אחרי כמה זמן היד הימנית שלי התחילה לא לזוז. פתאום, כל הדברים שהייתי עושה כל החיים שלי, נהיו בעייתיים. כששיחקתי כדורגל, הרגשתי שמשהו לא בסדר; משהו בבעיטה לא עובד נכון. ככל שהזמן עובר התחלתי ליפול יותר ויותר. הרבה דברים נפלו לי מהידיים. - ALS
פתאום אני צולע וחייב הליכון כדי להצליח ללכת. ואז כיסא גלגלים. העולם שלי התהפך עלי. אחרי אשפוז של שבוע, הרופא אומר שהמחלה שיש לי היא ALS. בגלל שהייתי מאד צעיר אף אחד לא האמין שהגיוני שהמחלה הזאת תתפרץ אצלי. אז לא ניחשתי בכלל מה זה אומר - הבשורה
רציתי לשתף אתכם כמה קשה לי, אבל אני מניח שאתם מבינים לבד איך בחור צעיר שרק השתחרר מהצבא מרגיש כשהוא מגלה שהוא חולה במחלה סופנית. אבל מההתחלה לא התכוונתי לוותר, והמון בזכות אמא שלי שלא מוותרת גם כשאני מרגיש קצת אבוד - דרום קוריאה
יש טיפול בדרום קוריאה שעוצר את התפשטות המחלה. בימים אלו מגיע אל סיומו קמפיין הגיוס למיליון שעשו למען סדרת הטיפולים עבורי - עוד חמש שנים
עוד חמש שנים אני רואה את עצמי נשוי עם ילד או שניים, גר מול הים. פשוט ככה - אם אפגוש דג זהב
אם היה לי דג זהב שמגשים משאלות הייתי מבקש ממנו רק דבר אחד – לראות את הנכדים שלי צוחקים ומאושרים
*אבינעם כתב את הדברים בעצמו, באמצעות האף, דרך אפליקציה מיוחדת
