ליאת שוקרון (עורכת המגזין בשבתון)ח"כ חילי טרופר, בן 41 מנס הרים, נשוי + 4, מקום 12 ברשימת 'כחול לבן' , איש חינוך ופעיל חברתי
המהפכה שעשית בבי"ס ברנקו וייס
לא בטוח שהמושג 'מהפכה' מתאים למעשה החינוכי. אבל לגמרי מקום בו יחד עם צוות ותלמידים מופלאים עשינו דרך משמעותית. ויותר מכל, המקום בו למדתי את השיעור הכי גדול על אמונה בבני אדם.
בני גנץ
מנהיג. קצת אחר ממה שמוכר במחוזותינו וטוב שכך. צנוע, מתון, ממלכתי, מחפש מקסימום חיבורים. בעל חזון שהרי "בְּאֵין חָזוֹן יִפָּרַע עָם". וגם חבר טוב וקרוב.
אהוד ברק – 'ינגוס' בכחול לבן?
לא מאמין שינגוס. בינתיים נראה שרק בקלפי בקרב הברנז'ה הוא עובר את אחוז החסימה. נקווה שכך זה גם יישאר. ומעבר להיבט הפוליטי: מתעצב על הדרך של ברק, שהיא תמונת ראי של נתניהו. הרבה שנאה, הרבה רפש, הרבה פלגנות.
השר סמוטריץ'
שר התחבורה של כולנו, מקווה שהוא יצליח בתפקיד. ומקווה שהקדנציה שלו תהיה קצרה ותסתיים מיד אחרי הבחירות הקרובות.
כחול לבן – מפלגת מרכז?
חד משמעית. כחול לבן מייצגת את המרכז הישראלי הרחב שמבין שמכיוון שבאופק הנראה לעין ממילא אין פרטנר בצד הפלסטיני אז הסוגיה המדינית לא על הפרק, ולכן יש הזדמנות לעסוק בשאלות הפנים. יש הזדמנות לעסוק בחינוך, בבריאות, ברווחה, בצמצום פערים, בתחבורה ובעיקר בלחבר בין הישראלים. המרכז מאמין שמתינות וממלכתיות אינן פשרה. הרי מתינות היתה מאז ומתמיד לחם חוקה של הציונות. אידיאליזם פרגמטי. תפיסת עולם של מרכז, היא לא קצת מימין וקצת משמאל. היא הבנה כי ההסכמות והטוב המשותף רחבים יותר מהמחלוקות. היא ראייה מפוכחת, ערכית ואידיאליסטית של הפרויקט המדהים ששמו מדינת ישראל. ונדמה לי שרבים מבין בני ובנות הציונות הדתית מזדהים עם תפיסת העולם הזו.
מסקנות מהקמפיין הקודם של כחול לבן
יש הרבה. בין השאר שנכון לפנות לקהלים נוספים דוגמת הציונות הדתית, הימין הרך ותושבי הפריפריה
הסיכוי לשחזר 35 מנדטים
סיכוי טוב. תלוי בהמון דברים
חילי טרופר – שר החינוך?
לא על הפרק בעת הזו.
מעולם של חינוך ורווחה לפוליטיקה – 'צלקות' מהפוליטיקה עד כה?
בינתיים יש שריטות, ייתכן שבהמשך יהפכו גם לצלקות. משתדל למצוא גם בתוך החלקים הפחות יפים של הפוליטיקה את הטוב ואת המשמעות. את המקום הזה שעמנואל לוינס מגדיר כ"כדאגה לזולת המתגברת על הדאגה העצמית".
פיזור הכנסת
מבוכה. עוד נקודות ציון בהתרחקות של הפוליטיקאים מהציבור. רגע בו טובת הפוליטיקאים, במקרה הזה בעיקר של אחד שהוא גם ראש ממשלה, באה על פני טובת הכלל. לא למען העם הלכנו לבחירות, אלא למען הישרדות אישית. כל היום חברי הכנסת מימין הסבירו שזה רע והזוי ופסול, ואז הם נכנסו למליאה והצביעו בעד פיזור הכנסת וטלטול המדינה. אם זו לא ההגדרה למצעד האיוולת אז מהי ההגדרה?! ולקראת הבחירות הקרובות, כשנשמע שוב את כל המילים הגדולות על אחריות וטובת המדינה, כדאי לזכור שמי שהצביע בעד פיזור הכנסת, בזבוז המיליארדים וגלגל אותנו עוד סבב של רפש הדדי היו כל מפלגות הימין והמפלגות הערביות.
איחוד מפלגות הימין
אנשים אידיאולוגים, שמובילים דרך. תמיד אני מעדיף אידיאולוגים על פני ציניקנים או אדישים, אלא שאני חולק עמוקות על חלק ניכר מתפיסתם. כיום, הם מייצגים זרם קטן שרובו נע ברצף שבין חרד"ליות לבין תומכי כהנא. הם רחוקים ממני בתפיסת עולמם ולצערי יותר מדי פעמים, למשל בלגיטימציה של תומכי כהנא, הם מרבים חילול ה' בעולם. עצוב.
הציונות הדתית
אני כמובן אוחז בתפיסה שמבקשת לשלב בין ציונות ודתיות. משתדל לעבוד על השילוב הזה. אך מתברר שיש לתפיסה הגדולה הזו פרשנויות רבות, עד שכמעט לא ניתן להאמין שכולם דרים תחת אותה קורת גג. אמנם יש חבלים שעוד קושרים בין הגוונים השונים אבל הם הפכו דקים ורופפים. ולא בטוח שזה נורא. כנראה שהיום יש הרבה ציונות דתית.
המפגש של גנץ ושלך עם רבני הציונות הדתית
בני גנץ מעריך מאוד את הרבנים שהשתתפו ועוד רבים אחרים. היה מפגש מענין, חשוב ומשמעותי. להבנתי לכל השותפים בו, בעיקר משום שהיתה בו כנות ופתיחות וכמובן דיסקרטיות. לכן גם אכבד את כל הנוכחים ולא אוסיף פרטים, רק אדגיש את שעומד בעיניי בבסיס מפגש זה ובמפגשים רבים נוספים שבני גנץ מוביל: רצון עמוק להכיר, לחבר, לחפש את המשותף ולא רק את המפריד, לשמור על שפה של מתינות ואחריות. לצערי, לא תמיד כולם נוהגים ככה.
הכי דחוף לתקן בישראל
לקדם שוויון הזדמנויות. לדאוג למערכות חינוך, רווחה ובריאות ציבוריות חזקות. כך שכל ילד יזכה בחינוך טוב בלי קשר למקום בו נולד; שכל נוטה ליפול יזכה למשענת של מחלקות רווחה יציבות; ושכל חולה יקבל טיפול רפואי ראוי גם אם אין ידו משגת טיפול פרטי. וכמובן, לחזק את הביחד ואת הטוב המשותף ברוח "לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ".
