אבידן יאיר (דירקטור ופעיל חברתי, לשעבר המפקח על הבנקים)אחרי פרשת אמור, המדברת על סטנדרט הנהגה ואמון, מגיעה פרשת בהר ולוקחת את עקרונות אלה אל המרחב הרגיש והמורכב של הכלכלה עצמה ומתמקדת בשאלה איך נראית חברה כשהכסף, הקרקע והכוח פועלים בתוכה לאורך זמן.
הפרשה מתארת מציאות מוכרת של אנשים עובדים, צוברים נכסים, סוחרים ומתקדמים כחלק טבעי ורצוי, ולצד זה היא בונה מנגנוני איזון ברורים, ובהם מדי שבע שנים הקרקע נעצרת – "וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ"; מדי 50 שנה מתבצע תיקון עמוק יותר של "איפוס ושחרור" בהתאם לאמירה "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ". העיקרון שמונח מתחת ובבסיס כל זה פשוט ובהיר בהתאם לאמירה "כִּי לִי הָאָרֶץ", כלומר, גם כשיש בעלות פרטית, היא פועלת בתוך מסגרת רחבה יותר, עם גבולות.
אבל האמירה הכי נוגעת מגיעה דווקא במקום היומיומי, בתוך השוק עצמו: "אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ". זו מבהירה כי הוגנות אינה סיסמה, אלא כלל פעולה. גם בעסקה חופשית של קונה מרצון, למוכר מרצון יש גבולות. אסור לבנות רווח על חולשה, על פערי מידע או על מצוקה של הצד השני.
ובתוך כל זה מגיע גם הרגע הקריטי ואמירה משמעותית – "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ… וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ". "יִמּוֹךְ" איננו מייצג עוני קיצוני, אלא תחילת הידרדרות, אדם שמתחיל לאבד יציבות. מכאן, ההכוונה הינה לא לחכות שייפול, אלא לפעול כבר שם, בשלב המוקדם בו מאתרים את תחילת ההידרדרות.
מכאן לאקטואליה: אנחנו פועלים בתוך כלכלה קפיטליסטית, שמבוססת על יוזמה, תחרות והקצאת הון. זה מנוע צמיחה חשוב. השאלה איננה אם יש שוק חופשי, אלא איך השוק מנוהל. פרשת בהר מציעה נקודת מבט ברורה, לפיה שוק יציב לאורך זמן הוא שוק שיש בו גם כללים של הוגנות ואחריות.
כאשר מאפשרים לפערים להתרחב ללא גבול, או מתעלמים מהידרדרות של חלקים בחברה, המחיר מגיע בהמשך, דרך ירידה באמון, עלייה בתנודתיות, פגיעה ביכולת לתכנן ובוודאות פגיעה בחוסן. לעומת זאת, כאשר יש מנגנונים שמזהים "ימוך" בזמן ופועלים, בין אם בדרך של מדיניות ציבורית לבין אם באמצעות מערכות פיננסיות אחראיות לבין שילוב של סולידריות אזרחית, נוצרת יציבות עמוקה ותשתיתית יותר.
הוגנות והגינות אינן תוספת למערכת הכלכלית. הן חלק מהאופן שבו היא מצליחה לפעול לאורך זמן. הן מצמצמות סיכונים, מחזקות אמון, ובסופו של דבר מאפשרות צמיחה יציבה יותר.
החיבור בין אמור לבהר ברור, והוא שהנהגה אינה מסתיימת בהצהרות. היא נבחנת בראייה ארוכת טווח ובהחלטות כלכליות יומיומיות. כאשר ההחלטות הללו משלבות היגיון כלכלי עם אחריות חברתית, מתקבל לא רק סדר צודק יותר, אלא גם מודל חזק ובר קיימא, שמייצר ערך ועמידות לאורך זמן.
