מערכת שבתוןתחיה שטמר
הוא ישב מולי בקליניקה, עיניו מושפלות. "אני מרגיש שכל מה שניסיתי בחיים לא הצליח –זוגיות, עבודה, אפילו קשרים חברתיים. הכל נגמר בכישלון". היה שם כאב שקט, מתמשך, כמו נחל שמתעקש לזרום גם כשהאבנים עוצרות אותו.
חשבתי עליו השבוע, כשהימים המיוחדים האלו – יום הזיכרון ויום העצמאות – עטפו את הלב. שנה אחרי שנה, השילוב הזה מחזיר אותנו לעמידה עדינה מול החיים: זוכרים, מתגעגעים, ובאותה נשימה – בוחרים לחיות.
למשפחות השכול, השילוב הזה כמעט בלתי אפשרי. אבל דווקא מתוך הכאב העמוק הזה, מתוך הדמעות שלא פוסקות, עם ישראל בונה סיפור של תקומה. הזיכרון לא מוחק את החיים. הוא טומן בתוכו את התקווה להמשך.
וזה שיעור לכל אחד מאיתנו. כשאתם מסתכלים אחורה – על הדרך, על הכישלונות, על התקוות שלא התממשו – מה אתם מספרים לעצמכם? האם אתם חוזרים שוב ושוב על הסיפור ש"אני לא מצליח", "משהו בי דפוק", "זה כנראה לא יקרה לי"? או שאתם בוחרים לראות את הדרך שצמחתם בה? את הכוחות שהתגלו בתוככם דווקא כשנפלתם?
הפער בין המציאות המורכבת – לבין החלום שהכול אמור לזרום בקלות – יוצר אכזבה. אבל החיים האמיתיים לא תמיד זורמים. לפעמים הם מצריכים בחירה. הבחירה לראות שגם הכאב הוא חלק מהבניין. שהכישלונות לא מגדירים אותנו – הם מלמדים אותנו. שהנפילה אינה הוכחה שאנחנו לא מתקדמים – אלא חלק מהתהליך.
ימי הזיכרון והעצמאות מלמדים: אפשר לזכור את הכאב ולהמשיך לבנות. אפשר להתאבל ולהאמין. ולכן, גם אתם, במקום שבו אתם נמצאים – תבחרו לספר סיפור אחר. סיפור של אמונה בדרך. סיפור שבו הכאב לא עוצר – אלא מעמיק. כי גם מתוך הסדקים – צומחים חיים. גם אתם – חלק מהגאולה.
037269420ts@gmail.com
