מערכת שבתוןקול דודי דופק פתחי לי…
חודש אלול התחיל והדוד כאן קרוב ממש, נמצא לידנו ולנו רק נשאר לפתוח את הדלת, פעולה כל כך קטנה לכאורה, כל כך פשוטה. למה הדוד צריך לבקש שנפתח הרי אנחנו כל כך מחכים לו? כמו אורח חשוב שמגיע שאנחנו כבר מחכים לו בחוץ מרוב שאנחנו מחכים לו, ובכל זאת רבנש"ע מבקש 'פתחי לי רעייתי.'
לפתוח את הדלת ולתת להיכנס פנימה זה לא פשוט.
במערכת הזוגית אנחנו כל כך רוצים להיפגש, למצוא, להתחבר, ודודי חמק לנו, כמה פעמים הוא חומק, שוב פעם ושוב פעם,
וסוף סוף הוא מגיע אלייך ורוצה אותך, ואת בפנים, מכונסת, הלב כבר לא מאמין, נסגרת.
והדוד רוצה לפגוש את ליבך, להיכנס, להיות שם בעבורך, ואת נסגרת, אין לך כוח יותר.
וואו כמה זה כואב, כמה זה לא פשוט לפתוח את הדלת.
איך פותחים את הלב אחרי כל כך הרבה נסיונות. מאוד מאוד קשה. ואם לא פותחים, הדוד נשאר בחוץ ולא יכול להיווצר קשר.
בתהליך חיפוש הזוגיות, הפרדוקס של הלב נהיה יותר ויותר גדול, כי עם הזמן ההשתוקקות לקשר הולכת וגדלה ובמקביל הפגיעות הולכת וגדלה והלב נפתח ונסגר, נפתח ונסגר, ושוב להיפתח זה כבר כמעט ולא אפשרי.
מה עושים?
קודם כל מבינים מהי פתיחת לב. הרבה פעמים זה נשמע משהו חשוף מאוד, גלוי מאוד ואת זה אי אפשר להביא בתחילת קשר שנבנה. זה בלתי אפשרי. אז מה כן? לפתוח דלת זה אפילו חריץ קטן. זו אמירה פנימית שאומרת 'אני כאן מוכנה להיות פה, מוכנה להביא את מה שביכולתי כרגע', והדוד דופק בעדינות, ממתין לקצב הפתיחה, לא פותח בלי לדפוק, בלי להגיד לאט לאט.
דרושה כאן סבלנות אמיתית של שני המינים, הרי המסע הזה ארוך וקשה מאוד להיפתח שוב. לא לדחוק אחד בשני, לא למהר, להיות בהמתנה, להיות בהקשבה,
וברגע שהאישה מרגישה שהגבר נוכח, ממתין בסבלנות, דופק בדלת, האישה יכולה להתחיל לפתוח. ואתה גבר- אל תפתח עוד את הדלת בקצב שלא מתאים. תמתין, תהיה קרוב, תנכח, והנוכחות הרגועה שלך תפגוש את הלב שלה והדלת תיפתח עוד ועוד.
לגאולה שלמה בקרוב ממש.
תחיה
