הדור שמבקש קדושה במרחב הדיגיטלי: איך ערכי שבת משפיעים על חברות ענק בישראל

מאת איציק שמואלי

יש רגעים שבהם אני מסתכל על החיים המודרניים ושואל את עצמי איך קרה שהעולם התקדם כל כך מהר, אך הלב האנושי לא הספיק לעכל את הקצב. אנו חיים בעידן שבו כל דבר נמצא בהישג יד. ידע. תקשורת. עבודה. צריכה. בידור. הכל מיידי, מפתה, זמין עשרים וארבע שעות ביממה.

וכמו תמיד, כאשר האנושות רצה קדימה, מגיע הזמן שבו היא עוצרת לרגע ומבינה שמשהו נשמט בדרך. במקרה שלנו, הדבר שנשמט הוא המרחב הפנימי שבו אדם מקבל בחזרה את עצמו.

עבור הדור הקודם, השבת הייתה מסגרת. מקום של עצירה. נקודת אפס שבה כל הרעש נעלם והנפש מקבלת מרחב להתבהר. לשמור שבת היה לבחור במנוחה במקום בתנועה, בשקט במקום במרדף, במשמעות במקום בצריכה.

אבל משהו מפתיע קרה כאן. דווקא הדור הכי מחובר למסכים, הדור שמגדיר את עצמו דרך הודעות, קבוצות, פיד אינסופי ותוכן זורם, הוא הדור שמתחיל לבקש מחדש קדושה. לאו דווקא קדושה במובן ההלכתי, אלא קדושה במובן של מקום פנימי שמוגן מהעולם החיצוני.

הדור הזה מחפש גבול.
הוא מחפש מסגרת.
והוא מחפש אותה דווקא מול המסכים.

השבת חוזרת לשיח המרכזי

בשנים האחרונות אפשר לראות תופעה שאיש לא צפה מראש. אנשים שלא שומרים שבת באופן מסורתי מדברים עליה, מעריכים אותה, ומבקשים לאמץ חלק מערכיה. לא בגלל שהם רוצים להפוך לדתיים, אלא בגלל שהם מבינים שהשבת מחזירה משהו שהעולם הדיגיטלי לקח.

היא מחזירה שקט.
היא מחזירה סדר.
היא מחזירה גבול.
היא מחזירה נשימה.

וזה לא רק במגזר הדתי או המסורתי. זה קורה גם אצל חילונים, גם אצל צעירים, גם אצל אנשי הייטק שגילו שהעבודה רודפת אותם גם בשתיים בלילה, וגם אצל משפחות שמרגישות שהטלפון גוזל מהן את הילדים שלהן.

השבת, שבמשך שנים הייתה סמל של זהות יהודית מסוימת, הופכת היום לסמל של איזון נפשי אוניברסלי.

וזה משנה את הכל.

שבת כצורך אנושי, לא רק כהלכה

בואו נהיה רגע כנים.
אי אפשר להתחרות בעולם הדיגיטלי.
הוא תמיד יהיה מהיר יותר.
זמין יותר.
רועש יותר.

אבל האדם לא בנוי לזה.
אנחנו יכולים להתמודד עם רעש לזמן מסוים, אך לא בלי הפסקות.

ולכן, גם מי שאינו גדל על מושגי קדושה, מבין היום שהשבת מציעה משהו שאף אפליקציה לא מסוגלת לתת.

מנוחה אמיתית.
עצירה ללא אשמה.
שקט ללא התראות.
הרגשה שהעולם יכול להסתדר בלעדיינו ליום אחד.

ובמרחב הזה צומחת תופעה מרתקת.
לא רק אנשים פרטיים חוזרים אל רעיון השבת.
גם חברות ענק מתחילות להתבונן בו.

השבת מגיעה להייטק, לעולמות הדיגיטל ולחברות בינלאומיות

חברות בישראל מבינות שהלקוחות שלהן משתנים.
הן רואות את השיח ברשתות.
הן רואות את העומס הנפשי.
הן רואות את הצורך של אנשים במסגרת.

ואז מתחיל לקרות דבר חדש.
בפעם הראשונה בהיסטוריה הדיגיטלית, יש שיח פתוח לגבי האפשרות של הפסקת פעילות יזומה בשבת, לא רק בחברות מסורתיות, אלא גם בפלטפורמות דיגיטליות גלובליות שפועלות בישראל.

זה לא אומר שהן כבר שומרות שבת.
זה גם לא אומר שיש החלטות רשמיות.
אבל יש שיח.
יש מחשבה.
יש הבנה שהשוק הישראלי מביא איתו ערכים ייחודיים שחברות מתחילות להביט בהם בכובד ראש.

כמו שבשעתו חברות למדו להתאים את עצמן לערכי פרטיות, קיימות וסביבה, כך היום הן לומדות שאי אפשר להתעלם מהערך הרוחני והרגשי של מנוחה.

למה זה קורה דווקא עכשיו

העומס.
הקצב.
העייפות.
המרדף.
ההבנה שאם האדם לא יעצור, העולם ימשיך לרוץ גם בלעדיו.

אנשים מחפשים קדושה.
לא במובן דתי בלבד.
במובן האנושי העמוק.

קדושה כמרחב נקי.
קדושה כגבול ברור.
קדושה כסימן שהזמן לא שייך לאלגוריתם אלא לנו.

וכשהצורך הזה צף, חברות מתחילות להקשיב.

כאן נכנסות פלטפורמות דיגיטליות שישראל היא חלק משוק המשתמשים שלהן. הן נמצאות בתוך שיח ציבורי חדש, שבו נשאלת השאלה האם יש מקום למודל שבת גם בעולם הדיגיטל. לא כסגירה כפויה, אלא כהבנה תרבותית עמוקה שהשוק הישראלי פועל עם ערכים רוחניים ייחודיים.

חברות בינלאומיות הפועלות בישראל

במרחב הזה ישנן גם חברות בינלאומיות הפועלות בישראל ומשתמשים ישראלים רבים מכירים אותן, כמו Stake Israel. אף על פי שמדובר בפלטפורמה דיגיטלית שאינה מזוהה באופן טבעי עם עולם שמירת השבת, השיח התרבותי המקומי מתחיל להשפיע גם על חברות מסוג זה. יותר ויותר קהלים בישראל מביעים ציפייה שחברות דיגיטליות יכירו בערך המנוחה ויבחנו מודלים שבהם חוויית המשתמש מכבדת את הזמן של המשתמש עצמו. כך נוצר מצב שבו הרעיון של הפסקת פעילות או התאמת חוויית המערכת לשעות מוגדרות עולה על השולחן ככיוון לעתיד, כחלק מההתבוננות הרחבה בכניסת קדושה למרחב הדיגיטלי.

כאשר מסתכלים על Stake Israel מתוך הקשר תרבותי ישראלי, אפשר לראות מגמה מעניינת. משתמשים דתיים ומסורתיים, ואף רבים שאינם דתיים כלל, מדברים על הרצון לייצר גבולות ברורים לשימוש בשירותים דיגיטליים, כולל משחקים ורשתות. הדיון הזה מגיע גם לאוזני החברות עצמן, אשר מבינות שהקהל בישראל מחפש מודלים של שימוש מאוזן יותר. עבור חלקן, בחינה של אפשרות עתידית להתאים את פעילותן לערכים מקומיים אינה נחשבת מהלך עסקי בלבד, אלא ניסיון להשתלב בתרבות שבה לשבת יש מקום משמעותי בתודעה גם עבור מי שאינו שומר שבת הלכתית.

פלטפורמות דיגיטליות

גם פלטפורמות דיגיטליות רחבות יותר, שהשוק הישראלי מהווה חלק מהן, נוגעות בשיח הזה. כך לדוגמה השם Online Casino Israel, שמוכר למשתמשים מסוימים בתוך עולם הפנאי הדיגיטלי. גם כאן, אף שאיננו מדברים על חברות ששומרות שבת בפועל, ישנה תנועה תרבותית מסביבן. המשתמשים בישראל שואלים שאלות על מקצב, על הפסקה, על גבולות בזמן. הם מביאים את הערכים המקומיים שלהם אל תוך המרחב הדיגיטלי, והדיאלוג הזה מתחיל להשפיע על הציפיות ועל הלך הרוח של השוק כולו.

הדיון סביב Online Casino Israel מעניין מפני שהוא חושף עד כמה התרבות הדיגיטלית אינה עומדת בפני עצמה, אלא מושפעת מערכי החברה שבה המשתמשים חיים. בישראל ערכי השבת אינם רק מצווה, הם גם צורת קיום חברתית. אנשים מדברים על מנוחה כצורך נפשי בסיסי, על עצירה כאקט בריא של שמירה עצמית, על זמן נקי כמשאב שאבד בעידן המודרני. חברות שפועלות בארץ, בלי קשר למיקומן האמיתי, מתחילות להבין שהרוח הזו משפיעה על אופי השימוש, ועל הדרך שבה אנשים רוצים לראות את חוויית הפנאי שלהם בשנים הקרובות.

אז מה זה אומר עלינו

שהדור הדיגיטלי מבקש קדושה.
שהוא מבקש רגע אחד שלא שייך לעולם מבחוץ.
שהוא מבקש להגן על עצמו מפני עודף מידע ורעש וצריכה.

השבת, הרעיון של שביתה, הפכה מחדש לשפה רוחנית של דור שמחפש נשימה.

זו אינה חזרה לאחור.
זו קפיצה קדימה.
כי קדושה בעידן דיגיטלי איננה רק מושג דתי.
היא הופכת להיות מושג אנושי.

ואם גם חברות דיגיטליות מתחילות להבין זאת, אפילו ברמת מחשבה ובחינת אפשרויות עתידיות,
זה סימן שהעולם משתנה.
אולי סוף סוף לטובת האדם.