"זיכה אותנו ה' ואומות העולם אשרו את זכותנו לעצמאות במדינה משלנו בחלקה של ארץ ישראל. כתוצאה מזה, היישוב כולו על כל שכבותיו דרוך להתכוננות רבתי והתגוננות מפני פורעים ומתקיפים. יאמץ ה' את ידי מגיני ישראל העומדים במערכה!
"אנו קוראים איפוא לכל חברינו הגברים בגיל 25-27 להתייצב בלשכות המפקד לשירות העם, בהתאם להוראות מוסדות היישוב. על חברינו המתייצבים לבקש לצרף אותם ליחידות דתיות ולסמן דרישה זו בשאלון ובהצהרה…".
מי שחתומים על מודעה זו, שפורסמה זמן קצר לאחר הכרזת האו"ם בכ"ט בנובמבר תש"ח, הם חברי אגודת ישראל. לאחר הצהרה זו, פנו אנשי אגודת ישראל למשרד הביטחון וביקשו פטור זמני ל-400 תלמידי ישיבה, וזאת מאחר שבשואה חרבו קהילות שלמות ויש להציל כעת את עולם התורה.

carmine-savarese-
בניגוד לנרטיב החרדי העכשווי, עם קום המדינה ההנהגה החרדית תמכה ועודדה את תלמידה להתגייס. הנימוקים של היום הנשמעים מההנהגה החרדית, רחוקים מאוד מהנימוקים המקוריים. הפטור המקורי נועד לשמירת הגחלת, כדי לוודא שיש לומדי תורה וישיבות בעם ישראל. היום הבקשה היא לפטור מוחלט לכולם.
הפטור המקורי אפשר לשאר החברה החרדית להתגייס ולקחת חלק בשמירה על מדינת ישראל. היום הדרישה היא לפטור חברתי לכל חרדי באשר הוא, ללא קשר ללימוד תורה, למצב הבטחוני ולמצב הלוחמים ואנשי המילואים הכורעים תחת הנטל. הפטור המקורי נולד מדיאלוג וכבוד ל"מוסדות המוסמכים", והיום אין דיאלוג, ובמקומו יש השחתה בביתו של שופט עליון, פצועים עקב חסימות דרכים כוחניות ועוד…
בן-גוריון עצמו מסתייג מהפטור שניתן, גם לשכבה מצומצמת, וכך כתב לרב הרצוג בשנת 1958: "כשפטרתי לפני עשר שנים את בחורי הישיבה משירות צבאי, היה מספרם מועט. וגם, כפי שנאמר לי, הייתה זו הארץ היחידה, שבה נשארו לומדי תורה לשמה. המצב מאז נשתנה. בחורי הישיבות רבו […] ומספרם הגיע לאלפים. בארצות ניכר אין הגויים נזקקים למגיני ישראל. פה כולנו יהודים, וביטחוננו תלוי אך ורק בנו; וזוהי קודם כל שאלה מוסרית גדולה, אם ראוי הדבר, שבן של אמא פלונית ייהרג להגנת המולדת, ובן אמא אלמונית, יושב בחדרו ולומד בבטחה, כשרוב צעירי ישראל מחרפים נפשם למות".
נראה כי דברים אלו נכתבו בימינו ממש. המציאות הביטחונית, הערבות ההדדית, צו התורה והמוסר האנושי אינם יכולים לאפשר פטור מגיוס לציבור החרדי.
