הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל) בהערכות בני ישראל, בערבות מואב, לקראת מלחמת כיבוש ארצות שבעת העמים, הם נצטוו: "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם ואיבדתם את כל משכיתם ואת כל צלמי מסכותם תאבדו ואת כל במותם תשמידו. והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה. והתנחלתם את הארץ בגורל למשפחותיכם" (במדבר לג',נב'-נד').
התורה משתמשת בפועל "הורשתם", הן לגבי יושבי הארץ והן לגבי הארץ, מדוע?
"והורשתם – וגירשתם", טוענים חלק ממפרשי המקרא. זה אכן מתאים ל"והורשתם את כל יושבי הארץ" , אך איך ניתן להתאים פירוש זה ל"והורשתם את הארץ"? לטענתם, הכוונה בשני המקרים היא לגירוש התושבים, כדי שאפשר יהיה לקיים את "וישבתם בה". עדיין קשה, מדוע נצטוו פעמיים, לגרש את יושבי הארץ, תוך שימוש באותו הפועל, לשני מושאים שונים?
בפעולת ההורשה, אדם מעביר אל יורשיו, את נכסיו השייכים לו. אם ההעברה מתבצעת בעודו בחיים, המוריש בעצמו יבצע את ההורשה. לאחר פטירתו, יעשו היורשים את פעולות ההורשה, בהסתמך על צוואת המוריש וחוקי הירושה.
את ארץ כנען קיבלו אבות האומה, אברהם יצחק ויעקב, כקניין מאת בורא העולם, בהבטחות לכל אחד מהם, כירושה עתידית לבניהם אחריהם: "ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה" (בראשית טו',ז'), נאמר לאברהם בברית בין הבתרים. לאחר מות האבות, באים הבנים לממש את צוואתם, ולעשות את הפעולות המתאימות להורשת ארץ אחוזתם. שלב ראשון במימוש ההורשה הוא :"והורשתם – וכבשתם את כל יושבי הארץ". את הפירוש הזה ניתן ללמוד מספר יהושע:"ואתם תקומו מהאורב והורשתם את העיר ונתנם ה' אלוקיכם בידכם" (יהושע ח',ז'). כאן אין לטעות בפירוש המלה "הורשתם" במובן של "כבשתם". לאחר כיבוש הארץ וסילוק תושביה, בין על ידי הריגה ובין על ידי הגליה, יש להשמיד את התרבות האלילית של יושבי הארץ:"ואיבדתם את משכיותם" וגו', כדי שזו לא תשמש כמכשלה, במימוש התרבות המונותאיסטית האלוקית. השלב השני במימוש ההורשה הוא: "והורשתם – וכבשתם את הארץ". יש לכבוש את הארץ, על ידי פעולות חקלאיות מתאימות: כיבוש השממה, זריעה, קצירה וכ"ו, פעולות בינוי והקמת תשתיות, כפי שהקב"ה מצווה על אדם וחוה:"ויאמר להם אלוקים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה" (נתן להם כוח לבנות ולעקור נטוע -רמב"ן).
הסבר נוסף ל "והורשתם את הארץ" – כיבוש פיזי של האדמה מידי יושבי הארץ כדי לממש את פעולות ההתיישבות וההתנחלות בה. הקב"ה דרש מעם ישראל לקיים את שתי פעולות ה- "והורשתם": סילוק התושבים מהארץ והשתלטות על אדמתם. הקב"ה מזהיר:"ואם לא תורישו את ישבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה. והיה כאשר דימיתי לעשות להם אעשה לכם"(שם לג', נה'-נו'). התורה מדגישה, שגם אם בני ישראל יכבשו את הארץ, אך לא יכבשו-יסלקו את יושביה, הם יסבלו מפגיעות ברכוש ובנפש, מידי אותם יושבי הארץ שלא סולקו. התוצאה תהיה, סילוק בני ישראל מהארץ.
בני ישראל לא קיימו את שני הציוויים הללו, כפי שהקב"ה דרש מהם. בשני התחומים הללו של הורשת כל יושבי הארץ והורשת הארץ, הותיר אחריו יהושע משימה בלתי גמורה. בתחום הורשת הארץ כתוב: "אתה זקנת באת בימים והארץ נשארה הרבה מאד לרשתה". בהמשך פורטו המקומות שלא נכבשו על ידי יהושע, והם נקראו "הארץ הנשארת": "זאת הארץ הנשארת כל גלילות הפלשתים וכל הגשורי" וגו'(יהושע יג',א'-ו'). יהושע כבש את רוב הארץ המובטחת, ובכך הוא מילא את המשימה עד גבול יכולתו, בשים לב למגבלות הגיל. כך נוכל ליישב את הסתירה בין שני הפסוקים:"לא הסיר מכל אשר ציוה ה' את משה" לבין: "והארץ נשארה הרבה מאד לרשתה". ציווי זה הושלם בתקופת דוד המלך.
בתחום הורשת כל יושבי הארץ, מסופר על כמה שבטים שלא הורישו את יושביה, לא סילקו אותם מן הארץ על ידי הריגה או הגליה, כפי שהקב"ה ציווה, אלא הפכו אותם למשלמי מס: "ולא הורישו את הכנעני היושב בגזר וישב הכנעני בקרב אפרים עד היום הזה ויהי למס עובד"(שם טז',י'). "ולא הוריש מנשה את בית שאן ואת בנותיה וגו'. זבולון לא הוריש את יושבי קטרון ואת יושבי נהלל וישב הכנעני בקרבו ויהי למס. נפתלי לא הוריש את יושבי בית שמש וגו' היו להם למס"(שופטים א',כז'-לג').
אי קיום הצו לא נבע תמיד מחולשה צבאית, כפי שמעיד הכתוב:"ויהי כי חזק ישראל וישם את הכנעני למס והוריש לא הורישו"(שם א',כח'). יהושע היה מודע לאי קיום הצו האלוקי: "והורשת את כל יושבי הארץ", ולכן הוא הזהיר את בני ישראל לפני מותו:"והיו לכם לפח ולמוקש ולשוטט בצדיכם ולצנינים בעיניכם עד אבדכם מעל האדמה הטובה הזאת"(יהושע כג',יג'), בלשון זהה לאזהרת התורה.
אי קיום הצו הזה, גרמה לתסיסה החברתית ולמלחמות הרבות שהיו בארץ, בכל תקופת השופטים. אזהרת התורה ואזהרת יהושע התקיימו במלואם. יושבי הארץ שלא סולקו היו לצנינים,לפח ולמוקש לבני ישראל, והם צררו אותם על הארץ שכבשו מידם.
הלקח ההיסטורי לא נלמד בעידן המודרני עם קום המדינה בתש"ח- במלחמת הקוממיות, ובתשכ"ז- במלחמת ששת הימים.
הרמב"ן מונה את מצוות "והורשתם" על שני חלקיה, כאחד מתרי"ג המצוות שעל עם ישראל לקיים, בכל הזדמנות הנקראת לידו. העם היושב בציון קיים את רובו של החלק הראשון של המצווה:"והורשתם את הארץ", אך נכשל בחלקו השני של המצווה: "והורשתם את כל יושבי הארץ". תוצאת הכישלון מהווה תזכורת ואימות לאזהרת הכתוב: "והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה".
(מטות מסעי תשסט)
