כל הפוסטים של פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)

כותרת זעירה בשולי אחד העיתונים היומיים בשבוע שעבר, סיפרה על צעיר מאשדוד ששאל את שכנו באישון ליל: "בשעה כזו חוזרים

פרשת ויחי עומדת בסימן של ברכות: ברכת יעקב לבניו, וברכת יעקב לשני נכדיו, אפרים ומנשה. מנהג קדום הוא בישראל, שמידי

הבחירות הבאות עלינו לטובה, הציפו מחדש את דמויותיהם של גנרלים ותת גנרלים נשכחים, שבימי בחירות יש להם עדנה מיוחדת. אחת

בים הפסוקים של מעשי ספר בראשית, נחבאות לעתים מרגליות יקרות ערך. על אף שלעתים נעלמות הן מן העין, נושאות הן

"ויירא ויאמר: מה נורא המקום הזה. אין זה כי אם בית אלוקים". בעולמה של תורת ישראל, "המקום" הוא ביטוי דו

למתבונן מן הצד, נראה המשא ומתן שבין אברהם לבני חת על רכישת קרקע בחברון, כשיח באחד משווקי המזרח התיכון. אברהם

פרשת העקדה, שבמוקדה ניצבת "ההליכה אל המקום", שלפי מסורת חז"ל הוא הר הבית, נקשרת באורח טראגי לניסיון הנפשע לרצוח את

ברכות היו זה כבר מטבע עובר לסוחר. עשרות ומאות אנשים, בארץ ובעולם, נוהגים דרך קבע להשפיע מברכותיהם לאחרים, לרוב חינם

אחת השיחות שנשמעו שוב ושוב בשבוע החולף במרחבי המרשתת, היא שיחה שקיים הרב אהרן לייב שטינמן, עם אחד השואלים דבר

לו היינו שואלים אדם מן היישוב מהו המאורע או הנס המרכזי שמצוין בחג החנוכה, היה משיב, קרוב לוודאי: נס פך