היסטורית, ישמעאל חי מאז ומעולם במדבריות ועם ישראל קשר את גורלו לארץ ישראל לשבט ולחסד הרבה 'צחוקים' יש בפרשתנו. ריכוז של צוחקים וצוחקות, ריכוז המעורר
נראה כי הא-ל מעדיף את הפצת האור מארץ ישראל ברמה הלאומית, מלאום ללאום ולא ברמה הפרטית ו/או המשפחתית "וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית
"ונח מצא חן בעיני ה'. אֵ֚לֶּה תּוֹלְדֹ֣ת נֹ֔חַ נֹ֗חַ אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים הָיָ֖ה בְּדֹֽרֹתָ֑יו אֶת־הָֽאֱלֹקים הִֽתְהַלֶּךְ־נֹֽחַ: וַיּ֥וֹלֶד נֹ֖חַ שְׁלֹשָׁ֣ה בָנִ֑ים אֶת־שֵׁ֖ם אֶת־חָ֥ם וְאֶת־יָֽפֶת". שני
אם הנברא יזכה בטוב ללא מאמץ מצידו, הוא לא יכיר בקיומו של הטוב. הוא חייב לבחור בטוב ולא לזכות בו כברירת מחדל בבסיס כל תיאוריה
אם אנו פועלים תחת הראייה האחדותית, ומאמינים בתוכנית האלוקית ארוכת הטווח, אל לנו לירוא "זְכֹר֙ יְמ֣וֹת עוֹלָ֔ם בִּ֖ינוּ שְׁנ֣וֹת דֹּר־וָדֹ֑ר, שְׁאַ֤ל אָבִ֙יךָ֙ וְיַגֵּ֔דְךָ זְקֵנֶ֖יךָ
הווידוי הוא 'המכה בפטיש' של תהליך התשובה והוא תלוי אדם וחטא, איש איש לפי מעלתו "כל מצות שבתורה בין עשה בין לא תעשה אם עבר
התיקון, התנועה הרוחנית, המכונה תשובה מוטלת רק על האדם בהיותו 'נזר הבריאה' ובשל היותו 'לא עשוי' עד הסוף התשובה הינה רעיון, תובנה, יסוד אמוני, ישות
אנחנו לא מתגאים בדרך היווצרותנו כעם, אדרבא, זו היתה דרך קשה ומוזרה האמירה ברורה, נוקבת, חד משמעית- "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה ל-ה' אֱ-לֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר
"כִּ֣י יִקָּרֵ֣א קַן־צִפּ֣וֹר׀ לְפָנֶ֡יךָ בַּדֶּ֜רֶךְ בְּכָל־עֵ֣ץ׀ א֣וֹ עַל־הָאָ֗רֶץ אֶפְרֹחִים֙ א֣וֹ בֵיצִ֔ים וְהָאֵ֤ם רֹבֶ֙צֶת֙ עַל־הָֽאֶפְרֹחִ֔ים א֖וֹ עַל־ הַבֵּיצִ֑ים לֹא־תִקַּ֥ח הָאֵ֖ם עַל־הַבָּנִֽים: שַׁלֵּ֤חַ תְּשַׁלַּח֙ אֶת־הָאֵ֔ם וְאֶת־הַבָּנִ֖ים תִּֽקַּֽח־לָ֑ךְ
ההוראות, הפקודות, וההמלצות הנבואיות למוסד המלוכה אינן מתייחסות לעתיד הרחוק של עם ישראל. הן נוגעות להחלטות עכשוויות ומיידיות על אף שמשטר המדינה היהודית האידיאלי הינו
