
על השבטיות
דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל – סוגיית השבטיות מעסיקה את הדעת מיום שנוצרה ועד ימינו אנו. מחד גיסא, ״כולנו בני אב אחד נחנו״, והחשיבות

דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל – סוגיית השבטיות מעסיקה את הדעת מיום שנוצרה ועד ימינו אנו. מחד גיסא, ״כולנו בני אב אחד נחנו״, והחשיבות

"אנכי אערבנו מידי תבקשנו". עצות רבות ניתנו לציבור שכדאי לו להימנע מלהיות ערב למישהו אחר. הפסוקים המפורסמים בספר משלי "…בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ תָּקַעְתָּ לַזָּר

פרק התהלים שאותו אנו אומרים בכל יום, ופעמיים בחנוכה, נחלק באופן בולט לשני חלקים. ראשון בהם הוא שבח והודיה לריבונו של עולם על גאולה ממצוקה.

את פירות מערכת החינוך, ובתוכה תנועות הנוער, על חשיבותן העצומה, ראינו בשנה האחרונה בצורה משמעותית ביותר. התגייסותם של בני הציונות הדתית, יחד עם רבים-רבים מעם

"עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי, וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" – במילים אלה מבאר ריבונו של עולם ליצחק אבינו את אחת הסיבות לבחירה ביצחק אבינו

רבקה אמנו הצדקת הנכיחה במעשיה המופתיים את החסד הגדול שעלינו ללמוד ממנה. בהיות האיש הזר שביקש שתטה את כדה ותשקה אותו מנוע כנראה מלהגיע אל

"וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱ-לֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי" – פסוק זה מצוטט אין ספור פעמים כדי להוכיח, לכאורה, כי

כיצד נברך האחד את השני, וכיצד נביא ברכה ולא קללה? ארבע פעמים מופיע השורש בר"ך בפתיחה לפרשתנו: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה.

התודעה והלב אינם פנויים עתה לעניינים שהם מחוץ למעגל הלחימה. בשעת חירום, אנו מגייסים את כל הכוחות שיש לנו לצורך התמקדות בחשוב ביותר בעת הזו,

"ופרוש עלינו סוכת שלומך" – מסע החגים שבתורה נפתח בפסח, הרגל הראשון, ומסיים בסוכות ובשמיני עצרת. בד בבד עם היסודות המשותפים של הרגלים – פסח