הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)"איני מזלזל חס ושלום בדיני שבת אלא מחמיר בדיני פיקוח נפש" – אמירה זו, שהפכה למיתוס מצוטט פעמים רבות, מיוחסת לרבי חיים מבריסק זצ"ל. היא נאמרה כדי לבאר ולבסס עמדה הלכתית שמתירה, ולמעשה מחייבת, לדחות את דיני שבת מפני חששות בפיקוח נפש. בעיני פוסקים אחדים היא נחשבת כיציאה משורת הדין, וכקולות שאין להן מקום, והאמירה מבארת את יסוד השיטה. מעבר לשאלה הנוגעת לנושא הספציפי של דיני פיקוח נפש בשבת ובשאר תחומים – היא מדגישה יסוד שלעתים אנו מבקשים להתעלם ממנו, והוא: בכל בחירה בדרך מסוימת או במעשה מסוים טמונה באופן מהותי גם בחירה שלילית, לאמור: דחיית דרך אחרת מפניה.
הדבר נכון בכל תחום. בחירה בני זוג האחד בשני מהווה גם בחירה שלילית במועמדים ומועמדות אחרות שעימם ניתן היה להקים את ברית הנישואין; קריאת מאמר זה בשעה זו מהווה גם בחירה שלא לעשות דבר אחר באותן דקות; הצבעה למפלגה מסוימת מהווה גם בחירה שלילית שלא לבחור במפלגה אחרת; הכרעה בדבר צורת חינוך מסוימת כוללת בתוכה גם דחייה מעשית של דרך חינוך אחרת, וכן על זה הדרך. אין תחום שבו עיקרון פשוט זה אינו בא לידי ביטוי. בתחומים מסוימים אנו מודעים לו מאוד, כגון בתחום הכלכלי, שכן אנו רואים כי אם אנו מוציאים את כספנו על דבר מה מסוים – אין לנו אפשרות להוציא את אותו כסף על תחום אחר. לעומת זאת, פעמים רבות שאנו מתעלמים מעיקרון זה כאשר מדובר בבחירות אחרות של החיים, ואין אנו שואלים את עצמנו מה המחיר.
גם במקומות שנראה שניתן ללכת בשתי הדרכים גם יחד, בבחינת "אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך", מדובר בבחירה בדרך מסוימת, הדוחה את ההתמסרות רק לאחד הצדדים באופן מלא, או דרך אחרת לאיזון בין שני הקטבים. אין לך דבר שאין לו מחיר "שלילי". בעולם הרעיונות יש אפשרות שתהיינה תפישות סותרות ומנוגדות אך החיים הממשיים מאפשרים רק בחירה אחת. לא זו בלבד, אלא שלרוב אין לנו שום אפשרות לקבוע מה היה קורה אם היינו בוחרים באלטרנטיבה, והכל עניין להשערות בלבד.
הטמעת הכרה זו יש בה כדי לחולל דברים טובים רבים (ואף לה יש מחיר…). היא מבוא מבורך לענווה, המכירה בכך שבבחירה ב"אמת" אחת אנו נזקקים גם לבחירות בצד השני; היא מעדנת מאוד את הקנאות, שכן הקנאי מגלה כי הליכתו עד הסוף בתחום אחד גובה מחיר כבד מאטימותו ליסודות האמת הנמצאות בצד השני, כמו השלום; היא בוחנת לא רק את הרצון בהישג מסוים אלא גם את מחירו, ומחשבת שכר מצווה כנגד הפסדה ולהפך; היא נמנעת לרוב מלתאר את העולם כמלחמת בני אור בבני חושך, כאשר מדובר על ברוב מוחלט (לא בכל) ההכרעות האנושיות, ועוד ועוד. ובעיקר – היא מוציאה אותנו מילדותיות מסוימת, שבו ה"אני רוצה" דבר מה מסוים מהווה הצדקה לאטימות משמעות הבחירה, ומביאה אותנו למקום מבוגר יותר בו אנו מבינים את עומקה של כל הכרעה ואת משמעויותיה.
חשוב להדגיש כי אין בדברים כדי להרחיק אותנו מבחירה בין אלטרנטיבות. לא זו בלבד שהמציאות אינה מניחה לנו לעשות כך, שהלוא גם אי-פעילות מהווה בחירה בדרך מסוימת ודחיית האחרות, אלא שהיא גם אינה נכונה מצד עצמה. משמעות צלם א-לוהים שבאדם טומנת בתוכה גם את יסוד הבחירה שנראית בעינינו נכונה. אולם המודעות לריבוי המשמעויות של כל הכרעה, והיותה גם דוחה אחרות, מסוגלת לסייע בעדנו להבין לעומק את המשמעות של כל דרך. כמה החברה בישראל זקוקה לכך במקום בו היא צריכה להכריע בדרכים השונות שנמצאות בפנינו בעזה, וכמה היא חייבת לא להתעלם ממחירה של כל בחירה. ה' יאיר עינינו.
