"רְא֗וּ כִּֽי ה' נָתַ֣ן לָכֶ֣ם הַשַּׁבָּת֒ עַל־כֵּ֠ן ה֣וּא נֹתֵ֥ן לָכֶ֛ם בַּיּ֥וֹם הַשִּׁשִּׁ֖י לֶ֣חֶם יוֹמָ֑יִם שְׁב֣וּ׀ אִ֣ישׁ תַּחְתָּ֗יו אַל־יֵ֥צֵא אִ֛ישׁ מִמְּקֹמ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִֽי" (שמות טז, כט)
"אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת". שמחת הניצחון והגאולה מתפרצת בשירה משותפת של משה ובני ישראל. שירה שיש בה גם אנחת רווחה גדולה.
בחור שרצה להתחתן עם אחותה של אשת אחיו, שאל את הרב עובדיה יוסף, האם מותר לעשות זאת, נוכח צוואתו של רבי יהודה חסיד, שאחים לא
לאחר הלילה הארוך והחוויתי של קרבן הפסח, עם ישראל מתחיל את החלק הראשון של מסעו – היציאה ממצרים. אך למרות יציאתם הפיסית ממצרים, מצרים והעבדות
בפרשת בשלח אנו קוראים תיאורים מופלאים על אודות יציאת ישראל ממצרים. כחלק מתיאור זה, מופיעים פסוקים בעל משמעויות מהממות מבחינת הפשט כפי שהוא נראה במבט
במבט שטחי נראה שקריעת ים סוף נוגדת את חוקי הטבע, שעל פיהם מתנהל העולם, דבר יום ביומו – האומנם ?! את המשנה באבות (פרק ה'
מיד בתחילת הפרשה מתווה הכתוב את האסטרטגיה האלקית שהכתיבה את ציר היציאה ממצרים והתנועה לארץ ישראל. "ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלקים דרך
מהו העולם הנפשי היוצר תנועה פנימית של שירה? מה צריך אדם שיהיה בו כדי שיכול לומר הלל והודאה, ולספר את הסיפור שאירע לו בקריאה "שירו
במוקדה של פרשת בא עומדת יציאת בני ישראל מעבדות לחירות. ברם, המעיין בפרשה ילמד שלא חירות יש כאן אלא עבדות. לא "חירות מ…", חופש ללא
מכילתא דרבי ישמעאל בא – מסכתא דפסחא, פרשה ד " ר' עקיבא אומר- כתוב אחד אומר: 'וזבחת פסח לה' אלקיך צאן ובקר' וכתוב אחד אומר:
