הרב ד"ר צחי הרשקוביץ (אונ' בר אילן)משה רבינו, בעומדו על סף ים סוף יחד עם עם ישראל, נותן להם הנחיה שיש בה הרבה מן התמיהה (שמות יד, ד): "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". לגבי העובדה שה' יילחם אין עוררין, העם כבר ראה עד כה כיצד הקב"ה מגייס את כל איתני הטבע בכדי להוציא את עמו מתחת יד המשעבדים, ואין בכך חידוש. אולם, דבר פלא היא הנחייתו של משה לעם להחריש. מדוע לא יישאו תפילה לפני בורא עולם ויקרעו שערי שמיים? האם יש לעם ישראל אומנות גדולה מהתפילה לחולל שינויים מרחיקי לכת בעולם? הלא הקב"ה משתוקק בכל עת לתפילתם של ישראל, ומדוע לא יגאל גם כאן את ישראל אחרי שיפצירו ויעתירו לפניו יתברך? שאלה זו עמדה בוודאי לנגד עיניו של התרגום הירושלמי, שמביא על אתר את מדרש חז"ל על אודות הכתות החלוקות שהיו בעת יציאת מצרים, בכל הנוגע לדרך ההתמודדות עם המיצר אליו נכנסו. כך כתב: "כִּתָּא דַהֲוָה אָמְרָה נְבַלְבְּלָא לְקוּבְלֵיהוֹן אָמַר לְהוֹן משֶׁה שְׁתּוּקוּ וְהָבוּ יְקָרָא וְתוּשְׁבַּחְתָּא וְרוֹמְמוּ לֶאֱלָהָכוֹן". כלומר, היתה כת, קבוצה, שסברה שהדרך להתמודד עם המצרים היא לצעוק ולבלבל אותם בקולות מפחידים (נסו לשוות בנפשכם צרחות של שני מיליון איש…). להם אומר משה: שיתקו, במקום לצעוק – הבו כבוד, שבח ורוממות לבורא עולם. כלומר, לא רק שאין להמנע מלהתפלל, אלא שמצוות משה איננה אלא להתפלל, לפנות אל הבורא בשבח (ראו בדומה לזה אצל הראב"ע בביאורו הקצר, שהסביר שהוראת משה להחריש נסובה על כך שהעם צעק קודם לכן).
בדרך דומה דרך ר' חיים בן עטר, ה"אור החיים" הקדוש, שהסביר שתחרישון הכוונה היא להשתיק את מידת הדין. לאמור, תחרישון איננו פועל עומד, כי אם פועל יוצא, להחריש את… . כיצד משתיקים יהודים את מידת הדין? פשוט הוא שבתפילה (כך בסוף פירושו לפסוק).
עם זאת, רבים מגדולי ישראל דנו בסוגיה, ונתנו לה תשובות, איש איש כדרכו. רבנו בחיי ב"ר אשר הסביר שמאחר שמידת הדין היתה מתוחה על ישראל באותה עת, בשל העובדה שהם נהגו בעבודת אלילים במצרים כמעט כמו המצרים, אזי ברגע הגאולה מבקש מהם משה רבינו ע"ה להמנע מלהתפלל, שלא לעורר את מידת הדין הא-להית. השתיקה כאן היא כהודאה על כך שלעם ישראל אין זכות, אין מעלה שהיא פרי עבודתם הרוחנית המאומצת, שעשויה להצדיק את הגאולה. הגאולה באה כולה מאת ה'.
כך מסכם גם ר' מאיר שמחה הכהן מדווינסק, בקובעו: "וזה שאמר 'ה' ילחם לכם' בשעה ש'אתם תחרישון', שלא יהיה לכם שום תביעה על השם – שיהיה לכם בושת הפנים לדבר – גם אז ה' ילחם לכם, והבן!".
ביאור מופלא עולה לנו מספרו של ר' שלמה זלמן עהרנרייך הי"ד, אבן שלמה על התורה. הרב עהרנרייך, רבה של שימלוי בטרנסילבניה, נספה באושוויץ יחד עם בני קהילתו ובני משפחתו הענפה. הוא הותיר אחריו מורשת ספרותית מפוארת שחושפת טפח מאישיותו הגאונית ומתרומתו הגדולה לעולם התורה הטרנסילבני-הונגרי. בספרו על התורה שואל גם הרב עהרנרייך מדוע ציווה משה על העם לשתוק. תשובתו מרתקת, והיא מהווה סוג של פרשנות לדברי התרגום הירושלמי. לא היה שום ציווי על שתיקה, הציווי היה על תפילה ותחנונים. אולם, לא כתרגום הירושלמי, מסביר הרב עהרנרייך שמשה אמר את דבריו בתמיהה, לנוכח אזלת ידו של העם: ה' ילחם לכם, ואתם תחרישון?!. וכך קיצור לשונו: "הלא כיון שה' יתברך נלחם לכם, מחויבים אתם להודות ולהלל אליו כפי רוב הטובה שתקבלו ממנו יתברך!".
הרב עהרנרייך אף כותב שראה פירוש דומה לזה אחר כך גם אצל החתם סופר. אכן, בזכות הפנייתו זכינו לעושר פרשני נוסף מכיוונו של מאורן של ישראל, הגאון החתם סופר. הלה כתב בסיומה של פסקה נכבדה בביאורו לתורה, תורת משה, שורה קצרה שמכילה אוצר פרשני:
"ואמר כמתמיה: 'ה' ילחם לכם ואתם תחרישון', בתמיה. רצה לומר, וכי יצויין שה' יתברך ילחם עבורכם בפמליא של מעלה, 'ואתם תחרישון', שלא תרגישו זה בלבכם?! אבל הכל לטובה ולהיות גאולים".
כלומר, התמיהה אצלו מקבלת משמעות חדשה. לטעמו, בני ישראל לא חשו בטחון בגאולת ה', ועל כך מחה כנגדם משה. הוא הוכיח אותם על כך שהם הרי ראו כי הקב"ה חפץ בגאולתם, ועושה נפלאות גדולות למען הגשמת מטרה זו. משכך, אומר להם משה, הכיצד תחרישון בלבכם ולא תסנגרו על בורא עולם שניכרת השפעתו וחותם ידו בכל פעולה ופעולה שנעשית על הים.
מכל מקום, דומה שהמסר של גדולינו הוא שחרף הפשט, ישראל נדרשים תמיד לאחוז בפלך שלהם, לדבוק באומנותם, ובעת רצון וצורך, בנוסף לכל ההשתדלות האנושית הנדרשת, יש לפנות לבורא עולם ולשפוך לפניו שיח!
(בשלח תשעא)
