כל המאמרים במדור בשערי המשפט העברי

בהמולה התקשורתית הרועשת, בתוככי אותו רחש-בחש של המון פוליטיקאים ועסקנים, אנשי תקשורת ויחצ"נים, הולך לעתים לאיבוד קול חשוב. קול אמיץ, צלול ובהיר, קולו של היחיד

פרשת קורח היא מן הפרשיות ה'נדרשות' ביותר בתורה. כל דרשן מתחיל, תולה עליה את יהבו, ונותן בה סימנים. ודומה שלא לחינם, העיר רש"י בפירושו על

מעמד הר סיני וקבלת התורה ניצבים במוקדו הרוחני-דתי של חג השבועות. סמיכות החג לתחילת ספר במדבר, שמאופיין בחלוקה ל"שבטים" שונים, מזמינים אותנו לעיון מחודש במתח

פרשת חוקת, כרוב הפרשיות שבספר במדבר, וכחיינו כאן ועכשיו, נעה כמטוטלת בין ייאוש לתקווה, בין כאב לשמחה, בין צער לשירה. בפרשה מתוארת פטירת מרים ועמה

לכל ארץ יש מדבר שקדם לה. לכל חירות – דרך שהובילה אליה. קריאת אחד מחמשת חומשי התורה על שם המדבר, אינה רק נקודת ציון טכנית,

פרשת השבוע, כמו גם ההפטרה שנסמכה לה, מבליטה תופעה המלווה את ההיסטוריה היהודית משחר ימיה ועד עתה. בני ישראל, עם שרידי חרב שברח משעבוד מצרים

פרשת קורח הציתה את דמיונם של פרשני המקרא. במשך מאות שנים, הפכו בה והפכו בה, כל אחד לפי דרכו, ומצאו בה את שלבם חפץ. מחלוקת

במהלך שהותם במדבר חטאו בני ישראל פעמים רבות. חז"ל אומרים שבני ישראל ניסו את ה' לא פחות מעשר פעמים. גם משה רבנו, מתבטא בחריפות: "ממרים

האספסוף מעולם לא זכה לאהדה יתירה. מה שהחל "בקצה המחנה", אצל אותו "קומץ אוהדים" של ימינו, היה לסממן ההיכר של "העם" כולו. "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים

הפרטים המרובים על סדר חניית בני ישראל במדבר נראים טרחניים למדי. חזרה מייגעת, תריסר פעמים, על קורבנות הנשיאים, נתונים סטטיסטיים יבשים בנוגע לכל שבט ושבט,