פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)בפרשיות נשא ובהעלותך מפנות את הזרקורים לדמותו של אהרן הכהן. בפרשה הקודמת, הוא ובניו מצווים לברך את בני ישראל בברכת הכוהנים, ברכה שתוכה רצוף אהבה. ואילו בחתימת פרשת בהעלותך, שותף אהרן למרים בדיבור אודות "האישה הכושית" אשר לקח משה אחיהם.
אחת המשניות המפורסמות במסכת אבות (א, יב), מתמקדת במורשת שהנחילנו אהרן: "הלל אומר: הווי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום, ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". דברי המשנה תואמים את דרכו של הלל. על אף שגם שמאי, בר פלוגתיה, מצוונו "והווי מקבל כל אדם (ודוק: כל אדם, לאו דווקא בן ברית!) בסבר פנים יפות", כאשר הגיעו הדברים לידי מימוש, נהגו שניהם בדרך שונה. נהגו שניהם באופן שונה: "מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל, גייריה. אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד – זו היא כל התורה כולה, ואידך – פירושה הוא, זיל גמור" (שבת לא, ע"א). שמאי מגרש את הגר באמת הבניין שבידו. הלל נוקט מידתו של אהרן, ולמרות בקשתו המשונה מאיר לו פנים ומקרבו לתורה.
ומה טעם נקט הלל לשון "הווי מתלמידיו של אהרן", ולא "הווי כאהרן"? אפשר שביקש ללמדנו פרק גדול בתורה: הרבה אנשים גדולים דוגלים ברעיונות גדולים, אך מנפטרים הם מן העולם – כל תורתם משתכחת. בא הלל ומלמדנו: רצונך לדעת מיהו מורה אמיתי? אל תסתכל רק בו, אלא בתלמידיו. אם ממשיכים הן את דרכו, סימן הוא שתורתו תורת אמת, ועושה פרות ופירי פרות.
זאת ועוד: הלל מדגיש ומצווה "הוי מתלמידיו של אהרן", לשון רבים, ולא "הוי תלמידו של אהרן", לשון יחיד. להורותינו, שרק אם יעמיד אהרן תלמידים רבים, ידע אל נכון כי משימתו צלחה בידו. יתר על כן: קל לאדם לדבוק ברעיון כשאין לו מתחרים. כשהוא בודד בשטח. כשיש תלמידים נוספים, יש קנאות ושנאות, ותחרות. מבחנו הגדול של אהרן הוא אפוא בהעמידו תלמידים הרבה. למרות שאין פרצופיהם דומים זה לזה, ואין דעותיהם שוות, עדיין כולם אוהבי שלום ורודפי שלום, ומתנהגים ביניהם באהבה, ואחווה, שלום ורעות.
ומה בין "אהבת שלום" לבין "רדיפת שלום"? המונח הראשון, "אהבת שלום", מבטא משהו פסיבי. סביל. מטרה שאינה מצריכה מאמץ מיוחד. יכול אדם ל"אהוב" את העולם כולו בלי לנקוף אצבע. די לו שיצהיר קבל עם ועדה: "אוהב אני את העולם כולו". הלל מלמדנו שלא די במחשבה. לא די ב"אהבת שלום" אפלטונית, אידיאית, אלא יש צורך ב"רדיפת שלום", במעשה. "רדיפה", מרדף, אינם יכולים להיעשות באמצעות ישיבה במקום. במחשבה או בדיבור בעלמא. מרדף מתנהל במעשה אקטיבי, ברגליים, בריצה ב"שטח". וכפי שדרשו חז"ל: "בקש שלום ורדפהו", בקשהו במקומך ורדפהו במקום אחר.
בפירושו למשנה, מוסיף הרמב"ם ומבהיר, בעקבות חז"ל, כיצד נהג אהרן הכהן הלכה למעשה: "אמרו שאהרן עליו השלום כשהיה מרגיש באדם שתוכו רע או שהיו מספרים לו שתוכו רע ושבידו עברה היה מתחיל לו לשלום. והיה מתאהב אליו והיה מרבה לספר עמו. והיה האיש ההוא מתבייש בנפשו ואומר: אוי לי! אילו היה יודע אהרן צפון לבי ורוע מפעלי, לא היה מתיר לעצמו להסתכל בי, כל שכן שידבר עמי. ואמנם אני אצלו בחזקת אדם כשר! לכן אני אאמת את דבריו ומחשבתו ואהיה חוזר למוטב. ונעשה מתלמידיו הלומדים ממנו. ואמר ה' יתברך כשראהו בזאת המידה הנכבדת "בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעוון" (מלאכי ב, ו). ועל זה העניין המפורסם עליו כיוון הלל". אהרן הכהן מלמדנו פרק גדול וחשוב בהלכות חינוך. תנאי מוקדם להשכנת שלום הוא לראות את הטוב בכל אדם: "והוי דן את כל האדם לכף זכות". למצוא את הנקודה הטובה שבו. יש כאן חינוך לאהבה. לפיכך, כהן ששונא מי מהקהל, אינו רשאי לברך.
והוסיף החיד"א, רבי יוסף חיים דוד אזולאי: התנא ניסח דבריו בלשון "אוהב שלום" ולא בלשון ציווי: "אהוב שלום ורדוף שלום", ללמדנו שיש כאן הנחיה לכך שאדם יאהב את השלום עד כדי כך שהשלום יהפוך להיות לא רק ציווי המוטל על שכמו אלא חלק מאישיותו, חלק ממהותו, , שם תואר שלו: "אוהב שלום ורודף שלום".
הרצ"י קוק הדגיש שבחתימת המשנה, משתמש התנא בלשון כללית, "בריות", מונח שמכוון לכל ברואי בצלם. יתר על כן: לא נאמר כאן "אוהב את הבריות כדי לקרבן לתורה", או "על מנת לקרבן לתורה", כי אהבת הבריות – ערך עצמאי היא, ואינה תלויה בדבר. העיקר הוא לאהוב את הבריות באופן פשוט, בלי חשבון, ומתוך אהבת הבריות ממילא יימשך מאליו הערך של קירובן לתורה. אף הוא היה מוסיף ואומר, על דרך מה שאמרו חכמים "אוהב את המקום אוהב את הבריות": ביטוי לאהבת "המקום"-הקב"ה, הוא-הוא "אהבת הבריות", שנבראו בדמותו ובצלמו.
והוסיף בעל "ילקוט החכמה": רוב רובן של משניות פרק זה מורכב משלוש צלעות. מדוע כאן מנה התנא ארבעה דברים? אכן, לאמיתו של דבר גם כאן אין אלא שלוש צלעות. "ומקרבן לתורה" אינה מצווה או חיוב, אלא תוצאה: אם תאהב שלום, תרדוף אחריו ותאהב את הבריות – היה סמוך ובטוח שעל ידי כך יתקרבו לתורה.
(בהעלותך תשסו)
