ספירת העומר כתיקון חינוכי

את ספירת העומר אנו סופרים מהיום הראשון עד יום הארבעים ותשע, בסדר עולה. מכאן שהמבוקש בספירת העומר איננו תאריך היעד בלבד, חג השבועות (שהרי לו כך היה היינו צריכים לספור כמה ימים עוד נותרו), כי אם עד כמה התקדמנו, עד כמה התעלינו מעל המקום בו היינו ביום השני של חג המצות.
גם סדר הספירות הקבליות, שתלמידי האר"י הכניסו כחלק מנוסח ספירת העומר, דורש עיון רב. תחילת ימי העומר בחסד שבחסד, שהיא המעלה העליונה ביותר מבין שבע הספירות שמציינים בספירת העומר, ואילו חתימתם במלכות שבמלכות, המדרגה היותר תחתונה מבין מדרגות הספירות. דבר זה מלמד שאמנם יש בספירת העומר מגמה של התעלות והתרוממות רוח, אך היא שונה מהמקובל לחשוב. העולם רגיל לטעון שכל אחד ואחד מאתנו נדרש להתקדם, להתרומם ולהגיע ליעד רוחני נכסף ערב מתן תורה. הגם שיש בכך אמת ללא ספק, הרעיון הכולל של ספירת העומר מבית מדרש האר"י הוא עמוק יותר. לא מדובר בעלייה, אלא בהורדה. הורדת השפע הא-להי למציאות היא המשימה הגדולה של ימי העומר. הורדה זו מתבצעת בצורה הדרגתית, עקב בצד אגודל, בכדי לאפשר ליותר ויותר נדבכים של המציאות להחשף לאור ה', וליהנות משפע זיוו. לפיכך, התחלת ימי הספירה בחסד שבחסד, שהיא רמה שלא קשה לגלות בה את אור ה'. אולם, ככל שאנו מתקדמים אנו נתבעים לגלות את אור ה' ברמות נמוכות יותר של המציאות. מתברר שאנחנו אחראים על הקורה בעולם, ומשימתנו היא לגלות דבר ה', שליטתו וחסדו בכל נדבכי המציאות באשר הם.
לפיכך, ההכנה הגדולה ביותר לחג השבועות, זמן מתן תורתנו, היא היכולת לגלות שכל העולם משתוקק לדבר ה' ולאורו. יכולת זו כרוכה בקשר הדוק עם עשייה ועם אחריות חברתית. הרי לא לעצים ולאבנים אנו נתבעים לגלות את אור ה', כי אם לבני אדם, ברי דעת, שיכולים לקבל תובנות רוחניות ולמנף אותן לכיוון של עשייה והתעוררות רוחנית.
הווה אומר, תכליתה של ספירתה עומר, על פי תורת הסוד, לעורר אותנו לפעולה חברתית של הפצת שמו יתברך בעולם, לתקן עולם במלכות שדי וכל בני בשר יקראו בשמך. גם כאן, משימה זו צריכה להתבצע בראש ובראשונה בתוך עמנו הקדוש, להביא אותו במהירות למדרגת "ממלכת כהנים וגוי קדוש", שמכוחו יזכה העולם כולו לגילוי שם ה'.
ישנן דרכים רבות לפעול פעולות ברוח זו, אולם דומה שהדרך הקלה והנכונה ביותר היא באמצעות חיזוק מערכת החינוך הציבורית, שנותנת שירות לכל תלמידי ישראל באשר הם. באמצעות יצירת אקלים חינוכי ראוי בתוך הכיתות, באמצעות חלוקה הוגנת של תקציבים, עידוד לחלשים ותמרוץ למצויינים, יכולה מערכת זו להיטיב עם האוכלוסיה כולה. ואם בציבור הדתי עסקינן, חיזוק מערכת הממ"ד היא צו השעה. בשנים האחרונות מתרחשת בממ"דים ברחבי הארץ מהפכה של ממש, בדמות כניסתם של הורים וארגוני הורים לתמונה כחלק מהעשייה החינוכית, כניסה שמבטאת העצמה של אחריותם החברתית, הדתית והרוחנית על ילדי ישראל. ההורים מסייעים למערכת בהונם ובאונם, והמעורבות שלהם מאפשרת להוסיף שעות הוראה, להקטין כיתות ולעורר את בית הספר לתודעה של קהילה חיה ודינאמית.
פעולה כזו גם תייתר את הצורך שאולי היה קיים בעבר להסתגר במסגרות בדלניות, שהפסדן יוצא בשכרן, באשר הן פוגעות בתחושת הערבות והאחריות הכלל-ישראלית. אמנם, בכדי להעצים פעולה זו ולהביאה לידי מיצוי, יש צורך בהתארגנות קולקטיבית. בהכרה שאכן חינוך ילדינו, כל ילדינו, הוא אחריותנו, אחריות של כולנו. תודעה זו נושאת בכנפיה גאולה של ממש, ומימוש החזון הרוחני של ימי הספירה בכח גדול.
(אמור תשע)