השבוע בעזרת נשים: פרופסור רות הלפרין-קדרי

רות הלפרין-קדרי, פרופסורית למשפטים. הראשה המייסדת של מרכז רקמן לקידום מעמד האשה, בפקולטה למשפטים, אוניברסיטת בר-אילן

התמחות אצל אהרון ברק

שנת ההתמחות שלי אצל השופט ברק עמדה כולה בסימן פסק-הדין בעניין פרשת בבלי, פסק-הדין שהיווה קו פרשת מים ביחסי בג״צ ובית-הדין הרבני, כיון שהשופט ברק הפך בו הלכה קודמת וקבע כי בתי-הדין הרבניים כפופים לדין האזרחי בכל דבר ועניין, חוץ מאשר בענייני המעמד האישי. זו הייתה שנה אינטנסיבית מאד עבורי, כיוון שבמקביל להתמחות התחלתי ללמד כמרצה בפקולטה למשפטים, לאחר סיום הדוקטורט. זו הייתה חוויה מרתקת וזכות גדולה לעקוב אחר בניית פסק-הדין, קומה אחר קומה, ולראות איך בזמן אמת משתנה כל השדה שאליו אני נכנסת, כמרצה וכחוקרת, ובהמשך גם כאקטיביסטית, ולדעת שאני חלק מהשינוי הזה.

ועדת האו"ם לביעור אפליה נגד נשים 

שתים-עשרה השנים בהן שימשתי כמומחית, ואף סגנית נשיאה, של וועדת האו״ם המפקחת על האמנה הבינלאומית לביעור אפליה נגד נשים (CEDAW), נתנו לי זווית ראייה רחבה ביותר על מצבן של נשים בעולם כולו. נחשפתי לדיווחים על מצב הנשים ושאלת השוויון המגדרי בלמעלה ממאה וחמישים מדינות, ולגבי חלקן גם יותר מפעם אחת. יחד עם ההכרה בהתקדמות העצומה שהתרחשה בזירה זו – מאז נשים הפכו לאזרחיות בעלות קול וקיבלו את זכות הבחירה, אי-אפשר שלא להכיר בכך שבעשור האחרון אנחנו חוות נסיגה קשה, כתוצאה ממכת-נגד נוכח הישגי הפמיניזם, בשילוב עם גורמים אחרים הקשורים לנסיגת דמוקרטיות ועליית משטרים פופוליסטים וטוטליטריים. אם ננסה להעריך את המצב בישראל מתוך הפרספקטיבה הכלל-עולמית, המסקנה תהיה שאנחנו באיזשהו מקום באמצע. אבל אם ניקח את המדינות המפותחות כקנה-מידה להשוואה, שהרי כך אנחנו מעדיפים לראות את עצמנו – כדמוקרטיה מערבית, אז המסקנה תהיה הרבה פחות מעודדת.

ישראל לעומת העולם במעמד האישה ובשוויון מגדרי

גם במדדים אמפיריים של ייצוג בחיים הציבוריים, פערי שכר, רווחה ובטחון סוציאלי ועוד – אנחנו נופלים מן הממוצע. בנושא המאבק באלימות נגד נשים ניצבת כעת בפני ישראל הזדמנות חשובה. השלמת מהלך ההצטרפות לאמנה למאבק באלימות נגד נשים ואלימות במשפחה (אמנת איסטנבול), המונח בימים אלה על שולחן הממשלה, תצעיד את המדינה צעד גדול קדימה. יישום הסטנדרטים המתקדמים המפורטים באמנה יציב אותנו לצד מדינות מערביות שכבר חתומות עליה ויעביר מסר ברור של אפס סובלנות לאלימות נגד נשים ואלימות במשפחה בישראל.

דיני משפחה

בתחום הקריטי ביותר בחייה של אשה – תחום הנישואין והגירושין – אנחנו המדינה המערבית היחידה בה קיימת עדיין אפליה משפטית ממוסדת מכוח החוק. מדינת ישראל משמרת בחוק את השליטה המשפטית בתחום זה לדינים הדתיים, אשר כולם מעניקים יתרון משפטי לגבר על פני האשה. עבור נשים יהודיות, הפגיעה הקשה ביותר היא השליטה המוחלטת שיש לבעל על זכות היציאה מקשר של נישואין לא רצויים, כולל במצבים של אלימות והתעללות. ללא מתן גט מרצונות החופשי של הבעל אין האשה רשאית להינשא או לקיים קשר אינטימי עם גבר אחר, ואם תביא ילדים מגבר אחר הם ייחשבו לממזרים, שלא יוכלו להינשא בישראל. אין שום סנקציה מקבילה לגבי גברים נשואים. מצב בסיסי זה מביא למציאות יומיומית של סחטנות מכוח החוק, כאשר גברים מנצלים את כוחם העודף בכדי להשיג ויתורים מצד הנשים בתמורה לגט. תקצר היריעה מלתאר את העוולות ואי-הצדק שאנו נחשפות להם מדי יום כאשר עוה״ד של מרכז רקמן מייצגות נשים מסורבות גט בבתי-הדין הרבניים ובבתי-המשפט לענייני משפחה.

המדינה שלא כדאי להיות אישה בה

אין ספק שהמדינה האיומה ביותר לנשים כיום היא אפגניסטן. א-אפשר בכלל לקלוט את מידת הדיכוי, ההתאכזרות, השלילה המוחלטת של זכויות האדם של נשים שם. אבל גם בארה״ב כלל לא הייתי מאחלת לבתי לחיות כיום. ההידרדרות המהירה המתרחשת שם בכל הקשור לזכויות נשים רק מעידה עד כמה שבריריים הם הישגי הפמיניזם, וכמה מתעתעת התחושה של לא מעט נשים וגברים שהפמיניזם הוא פאסה, אנכרוניסטי, וכבר אין בו צורך.

דת ופמיניזם

אין כל סתירה בין מחויבות דתית למחויבות פמיניסטית. היהדות וההלכה היהודית אינן נחלתם הבלעדית של בתי-הדין הרבניים בישראל או של מי שמכונים גדולי הדור. מורשת הצדק, השוויון והחמלה של נביאי ישראל יכולה וצריכה לשמש עמוד האש להמשך פיתוח הכלים המצויים בהלכה לקידום שוויון מגדרי ולמתן פתרונות תשתיתיים למצוקות האקוטיות של העגונות ומסורבות הגט. הפמיניזם הדתי – בעולם היהודי, כמו גם בעולם המוסלמי והנוצרי, הוא אחת ההתפתחויות המשמעותיות ביותר בתנועה הפמיניסטית. כניסתן של נשים לעולם ההלכה ולהנהגה הדתית קריטית לצמיחה ולשגשוג של החברה כולה, בדרך של תיקון עולם אמתי.

אישה שהיא מודל עבורך

השופטת רות ביידר -גינזבורג משמשת עבורי דמות מופת. סיפור חייה הוא הסיפור של המהפכה הפמיניסטית של המאה הקודמת, על כל המכשולים שהיה עליה לעבור וההישגים שהגיעה אליהם. מעבר לתקדימים המשפטיים שיצרה, הן כעורכת-דין והן כשופטת ביהמ״ש העליון של ארה״ב, היא הנהיגה דור שלם של נשים שפרצו את גבולות הספרה הפרטית של המשפחה והבית, רכשו השכלה גבוה ומקצועות שהקנו להן כוח ויכולת השפעה, וחוללו את השינויים העצומים במשפט ובחברה כולה. אישיותה החד-פעמית גילמה שילוב של נחישות, חריפות מחשבה, חוש צדק בסיסי, אומץ, הומור, אהבת אדם, יכולת להכיל את האחר והשונה ועם זאת לעמוד על שלה ללא חת. ובהקשר של מודל חיקוי פמיניסטי, לא מיותר להזכיר גם את המשפחה הנהדרת שהקימה בזוגיות מוצלחת במיוחד. גם נוכח ההתפתחויות הקשות בעקבות השינויים שחלו בהרכב בית-המשפט העליון בארה״ב, ובראשם החלפתה של רב״ג בשופטת השמרנית ומתנגדת ההפלות, איימי קוני-ברט, אני עדיין רואה בביידר-גינזבורג מודל חיקוי, גם במובן זה שגם מישהי כמוה יכלה לטעות.