אביהוא פסרבשנים האחרונות אפשר למצוא יותר ויותר אנשים שלוקחים חלק ב'לימוד הדף היומי'. איך זה שהתופעה הזאת התרחבה כל-כך בשנים האחרונות ואיך כל-כך הרבה אנשים מצליחים להתמיד בה לאורך זמן? מבט מעמיק עם התופעה והיכרות עם הלומדים יכולה לגלות לנו כמה דברים שלא בטוח שידענו
כבר כשהייתי ילד לימדו אותי עד כמה חשוב ללמוד תורה ולקבוע עיתים ולימוד קבוע בכל יום. ידעתי שיש את אלו שלומדים כל היום תורה (בחורי ישיבות ואברכים) ויש את 'בעלי הבתים'-רוב האנשים שעובדים במהלך היום אבל כן מחוייבים ללימוד תורה בדיוק כמו כל שאר המצוות.
העניין עם 'בעלי הבתים' היה מורכב יותר. אם בחורי הישיבה מקדישים את כל הזמן שלהם ללימוד כך שהם יכולים לגעת פחות או יותר בכל תחומי התורה-בעלי הבתים צריכים למצוא את הזמן המתאים במהלך היום ובו להכניס את הלימוד שיהיה כמה שיותר משמעותי עליהם ויעיל. יש את הדרשה של הרב אחרי קבלת שבת, שתי ההלכות שאומרים בכל בוקר בסוף שחרית ושיעורי במהלך השבת-אבל מה עם שאר השבוע? וכשמוצאים זמן-מה לומדים? כל תחום בתורה הוא חשוב-פרשת שבוע, תנ"ך, הלכה, אמונה, גמרא, מוסר, מדרשים, ראשונים, אחרונים והרשימה עוד ארוכה. האפשרויות הן בלתי מוגבלות.
בסופו של דבר יש את האדם הפשוט שעובדים בכל יום ורוצה להכניס לשגרה שלו לימוד משמעותי ועקבי שלא 'ישבר' או 'יתמסמס' לו אחרי חודש. יש הרבה דרכים שיטות איך לתת מענה להתמודדות הזאת אבל אחת מהן עתיקה יותר מהרוב ובשנים האחרונות הפכה לפופולרית מאוד ולמעין 'מיינסטרים לימודי' באפשרויות הלימוד השונות שאדם יכול לבחור בהן.
המצאה חדשה-ישנה
ב-ט' באלול התרפ"ג (21 באוגוסט 1923) התרחש אירוע שנקרא 'הכנסיה הגדולה'-אירוע בו התכנסו רבנים שונים מתנועת 'אגודת ישראל' בפולין. הכינוס עסק בנושאים שונים ובנוסף היה הזדמנות טובה למיזמים חברתיים ותורניים שיכלו להשפיע על כל היהדות האורתודוכסית באירופה. אחד המשתתפים בכינוס היה הרב מאיר שפירא-נשיא האגודה ומייסד וראש ישיבת חכמי לובלין.
הרעיון היה מהפכני במושגים של אותה תקופה-לימוד יומי וקבוע של הגמרא, דף אחרי דף, עד שמסיימים את כל הש"ס במהלך כולל של 7 שנים. תלמידי הישיבות אז וגם היום רגילים ללמוד סוגיות בגמרא בעיון ומשוך כך קצת ההתקדמות בדפי הגמרא הוא לא מהיר בכלל (אפשר להעביר את כל החורף בלימוד של שני פרקים במסכת בבא קמא) בגלל בסגנון הזה יש גם גמרות שכמעט ולא לומדים בישיבות, לפחות לא בשיעורים המרכזיים.
ההיענות לרעיון הייתה מורכבת אבל הוכרז שהלימוד יתחיל 21 ימים לאחר מכן-א' תשרי התרפ"ד. מאז לימוד הדף היומי הספיק לסיים 13 מחזורים כשהסיום האחרון היה בז' טבת התש"פ. בימים אלו הלימוד נמצא בסבב ה-14 ובמסכת זבחים.
בשנים האחרונות עוד ועוד בעלי בתים (חלקם בוגרי ישיבות) מצאו בלימוד בדיוק את מה שחיפשו: לימוד קבוע ויציב שמתעסק כולו בגמרא-אחד מעמודי הלימוד המרכזיים ביותר בישיבות. העובדה שהלימוד הוא לא בעיון כמו בישיבות מאפשר לבעלי הבתים ללמוד אותו בידיעה שהוא לא יהיה מורכב או קשה מידי ולא ייקח יותר זמן ממה שיתכננו.
עם הזמן נפתחו עוד ועוד דרכי לימוד שונות אצל ציבורים שונים בכל רחבי הארץ. יש שיעורים קבועים בבתי כנסיות אחרי תפילת ערבית, שיעורי בוקר לאלו שלומדים מאוחר, לימוד בחברותא, לימודים בקבוצות וכמובן לימוד אישי. יש את אלו שקובעים את השעה הקבועה בכל יום, יש כאלו שלומדים ביום קבוע או בשבתות ויש כאלו שלומדים בנסיעות בהקשבה לשיעור. ישנה אפליקציה שנועדה ללומדים ומכילה בתוכו את כל הש"ס בחילוק הדפים, מעודכנת ללימוד של היום ומאפשרת גם ללימוד עם הפירוש של הרב שטיינזלץ ז"ל או עם פירושים אחרים. היוטיוב מלא בשלל רבנים שמעלים בכל יום את השיעור של אותו היום וישנם גם מיזמים שמקצרים את השיעורים לדקות בודדות (הם חותכים מהסאונד את הרגעים בהם הרב לוקח אוויר) וכך מאפשרים לעוד ועוד אנשים להכניס את הלימוד היומי לשגרה שלהם-תהיה לחוצה וצפופה עד כמה שתהיה.
נדמה שלאורך כל ההיסטוריה שלנו לא היו כל-כך הרבה אנשים שלמדו גמרא בכל יום ועוד עסקו באותו מקטע ביחד. התופעה הזאת הפכה בשנים האחרונות לאירוע חברתי שמחבר בין שלל אנשים מציבורים שונים ומאפשרים שיחות משותפות מעמיקות בין אנשים שנפגשו לראשונה. האירוע הזה דורש היכרות מעמיקה עם אלו שלוקחים בו חלק.
הלומדים
את אלי וחיים הכרתי במילואים האחרונים. הסתפחתי בחגים לגדוד שלהם ולאחר אחת התפילות כל אחד מהם סיפר שגם הוא לוקח חלק בלימוד הדף היומי.
אלי הורביץ הוא פיזיותרפיסט בן 40, בעל משפחה וגר בשומרון. את הלימוד היומי הוא התחיל עוד לפני שסיים את הלימודים בישיבה כדי שכשיצא תהיה לו קביעות של לימוד ביד-ומאז הוא ממשיך ברציפות עד היום ושואף להמשיך גם הלאה. את הלימוד עצמו הוא לומד עם השיעור המוקלט של הרב אודי שוורץ שעוזר לו מאוד להישאר ממוקד ומפוקס.
חיים מרי הוא מנהל פרוייקטים בתחום ה-BI, במקביל להיותו בעל משפחה גם הוא. בעבר הוא התחיל ללמוד את הדף היומי אך זה לא הצליח להחזיק מעמד לאורך זמן והרצף נשבר לתקופה. לפני 3 שנים הוא קרא התייחסות לנושא לימוד של הדף היומי של ידידיה מאיר בטור שכתב ומאז הוא לומד בקביעות בכל יום ב'חברותא' עם הפירוש של הרב שטיינזלץ ז"ל.
אם חיים ואלי מייצגים את אנשי המשפחה והקריירה העמוסים שמצליחים לקבוע עיתים בתוך השגרה העמוסה שלהם בזכות הדף היומי-עדי גפן מייצג את הרווקים שנעים ורצים בין עבודה משמעותית ודייטים ומצליחים גם הם לקבוע עיתים בדף היומי. כן, אם חשבנו שהדף היומי שייך רק ל'בעלי הבתים' הקלאסיים-עדי מלמד שיש גם בקרב הרווקים כאלו שרוצים להקדיש את הזמן שלהם ללימוד הקבוע.
עדי הוא בן 30, גר בפתח תקווה ועובד כמורה בישיבה תיכונית בעיר. "כשסיימתי ללמוד בישיבה לפני כמה שנים חבר ואני חיפשנו לימוד משמעותי משותף וקבוע שנוכל להכניס לשגרה שלנו בכל יום. ניסינו בהתחלה ספרי הלכה ובשלב מסויים חבר שלי הציע שנלמד דף יומי. מאז אנחנו לומדים בכל ערב. אנחנו גרים באותו בניין כך שבדר"כ אנחנו נפגשים ולומדים ואם אי אפשר אז לומדים בטלפון או משלימים כשאפשר."
גם חיים וגם עדי ואלי חיפשו לימוד שיאפשר להם להתמיד בו והם מצאו אותו דווקא בדף היומי. לא לכולם יצא כבר לסיים סבב ולא בטוח שהם היו מודעים לגמרי לגל הלימוד החברתי שקיים היום-אבל הלימוד עצמו במבנה הקבוע ובקצב שלו ענו בדיוק על מה שחיפשו. אחרי תקופה קצרה של התרגלות לקונספט הם כבר מכניסים אותו ללו"ז שלהם ונפגשים איתו בכל יום.
הלימוד
הלימוד הוא מעגלי. בעוד שבע שנים תפגוש שוב את אותו הקטע בדיוק שפגשת היום. מה הטעם? לא עדיף לסיים ולעבוד ללימוד אחר? " קודם כל אני באופן אישי ממש לא חושב שאני זוכר הכל לאחר 7 שנים (אין הרבה זמן לחזרות בקצב של דף יומי ומשרה מלאה + ילדים קטנים..) ככה שיש פה בהחלט טעם לדעתי." אומר חיים. " מעבר לזה, יש את העניין של הלימוד היומי הקבוע שמכריח אותך לשבת וללמוד כדי לעמוד בקצב וזה יתרון בפני עצמו."
עדי ממשיך את קו המחשבה של חיים. ""המטרה המרכזית היא המפגש עצמו עם הלימוד. ברור שאנחנו רוצים לסיים כמה שיותר פעמים את הש"ס אבל הדבר המרכזי הוא המפגש הקבוע והיום-יומי עם הגמרא. היתרון דווקא בגמרא זה שבגלל שהיא כל כך ארוכה-תמיד יהיה עוד ללמוד, בשונה מספר כזה או אחר."
בשונה מעדי וחיים יש רבים ששמים את הדגש דווקא על העובדה שהלימוד הוא לא אישי אלא חלק מתנועה שגדולה הרבה יותר מהלומד האישי. "הגדלות בדף יומי" אומר אלי, "זה לדעת שבכל העולם לומדים יחד את אותו הדף. זה יוצר עוצמה גם אם יש סדרי לימוד מעמיקים יותר ומגוונים יותר".
ומה גורם לכל-כך הרבה אנשים להמשיך ולהתמיד לאורך זמן? אם אלי רואה את המבנה של הלימוד כדבר יציב שמצליח להחזיק מעמד אפילו בשנתיים האחרונות בעיקר בגלל הקצב והמבנה הקבוע שלו-עדי רואה ש"עם הזמן נוצרים עוד ועוד חיבורים דווקא בגלל הזמן שעבר ועם החיבורים מגיעה גם אהבה ללימוד. משהו במבנים הקבועים ובהכרות עם המרא שהולכת ומשתפרת מדף לדף נותן מוטיבציה ורצון אמיתי להמשיך ולהעמיק. אנחנו גם רואים את ההשפעה של הלימוד עלינו. בישיבה היה לי קשה ללמוד גמרא ולהבין אותה, דווקא העובדה שהלימוד הוא יומי ולפעמים הוא קצת מרחף מאפשרת לי להיות יותר רגוע ואז הרבה יותר קל להבין. לראשונה אני מרגיש שאני באמת מבין את הגמרא ושולט בחומר. קורה לי לפעמים שאני נזכר בסוגייה כלשהי-זה לא קרה כמעט לפני הדף היומי."
חיים לעומתם מספר שהמקור המאפשר לו להמשיך ללמוד הוא אותו מקור שגרם לו להתחיל בכלל את רצף הדף היומי. "אני רואה ערך חשוב מאוד בקביעת עיתים לתורה והמסגרת הזאת מאפשרת לי את זה-וזה גם גורם לי להכיר תחומים בתורה שלא יוצא ללמוד אותם סתם כך."
המפגש עם הגמרא
הביטוי המוכר מספר ש'אין מתוק מדף גמרא'. הגיוני אם כך שלימוד עקבי ורציף לאורך שנים יתבטא גם בחיבור איש של הלומדים עם הגמרא. אלי מסכים ומוסיף שבתור איש משפחה ובעל משרה הלימוד הוא גם מנוחה מהרצף המתיש ורגע לנשימה. " היציאה מהיום העמוס לתוך עולם אחר היא אחד הדברים הכי אהובים עלי הלימוד".
חיים מסביר שהעובדה שההמשכיות של הלימוד שלא משתנה גם בעתיד נותנת אפשרות להתחבר כבר עכשיו. "ההבנה שגם אם היום היה דף קשה שלא הבנתי אותו עד הסוף כמו שהייתי רוצה-מחר יהיה אחד חדש ואפשר לנסות שוב".
עדי דווקא אוהב את המאמץ והעבודה המאתגרת שעברת עליו בזמן הלימוד. " לימוד הגמרא הוא מעמיק. הגמרא תמיד מנסה להבין לעומק מה הייתה הכוונה של המשנה ולדעת מי בדיוק אמר מה. זה דורש הרבה הקשבה ולהחזיק ראש אבל תחושת הסיפוק שמגיעה בסוף שווה את זה לגמרי." קצת כמו ממש או משהו טעים בסוף היום…
הגמרא כידוע מלאה בסוגיות מסוגים שונים, חלקן מדבר על נושאים שהיו מאוד רלוונטיים לפני 2000 שנים אבל היום קשה לראות איך הן קשורות לחיים שלנו, קצת כמו 'שור שנגח את הפרה'. אז מה עושים כשמגיעים לסוגיות כאלו? זה לא מקשה על החיבור?
"לא" אומר עדי. "בגלל שמה שאני מתחבר אליו הוא הדרך בה הגמרא עובדת ומבררת דברים אז אני פוגש את זה בכל סוגיה. לפעמים הנושאים הם באמת רחוקים מהחיים שלי אבל המהלכים של הגמרא הם אותם מהלכים."
גם אלי לא מאוים מסוגיות שפחות נוגעות לחיים שלנו. " סוגיות מאד "חיות" גם אם פחות קשורות ליום יום", וחיים מוסיף ש" זה הכל חלק מהתורה בעיני. ואגב, הסוגייה הזאת (שור שנגח את הפרה) בהחלט יכולה להיות רלוונטית לשגרת החיים שלנו כשלומדים אותה במשקפיים הנכונות".
התופעה
גם עדי, גם חיים וגם אלי רואים את עצמם ממשיכים את הלימוד הקבוע בהמשך חייהם. אבל לא תמיד זה כל-כך פשוט. אחת המורכבויות בלימוד מהסוג הזה היא הפערים שנפתחים מידי פעם והשמירה על הקצב. אלי מצליח יחסית לשמור על הקצב בזכות העובדה שהוא לומד דרך השיעור של הרב אודי שוורץ והוא שומע אותו בזמן הפנוי, אבל מה יעשה מי שלומד לבדו או עם חברותא?
"אני משתדל לא ללכת לישון לפני שסיימתי את הדף." אומר חיים. "כשזה לא מצליח וזה קורה מדי פעם, משלים למחרת לפי הזמינות שלי-או במהלך היום או במרתון של 2 דפים בערב."
גם לעדי ולחברותא שלו קורה שנוצר פער בקצב שלהם. "מפגשים ,אירועים או מילואים הם בדר"כ מה ששובר לנו את הרצף. אנחנו מנסים להשלים את הפער כשהוא נוצר וללמוד לפחות דף וחצי. לפעמים בשבתות כששנינו נמצאים אנחנו לומדים כמה דפים ברצף. בסופו של דבר אנחנו משלימים את הפער אחרי כמה זמן וגם משתדלים קצת להקדים את הקצב בדף פלוס לכל מקרה."
ולמה הם ושלל לומדים מקדישים כל-כך הרבה אנרגיה וזמן ללימוד הזה? אלי מאמין ש" זה יוצר תחושת שייכות לתורה עולמית. זה לא מובן מאליו בייחוד אצל בעלי בתים".
חיים רואה כמה סיבות הגיוניות-" זה עוזר לשמור על הקביעות של לימוד התורה.
יש המון אפשרויות ללמוד-לבד/בחברותא/בשיעור/שיעורים מוקלטים מכל מיני רבנים,
זה כולל המון נושאים ובעצם מקיף את כל התורה בעצם."
זה קצת ביצה ותרנגולת. יש הרבה אנשים שרוצים להכניס לפחות איזשהו לימוד קבוע ביום שלהם והם יודעים כמה לימוד גמרא הוא משמעותי." אומר עדי. "העובדה שיש מושג מוכר כבר של דף יומי עוזרת להם כי הם מצטרפים לעוד הרבה אנשים. הם כבר חלק מתנועה גדולה יותר וזה גם יוצר יותר עניין ונותן מוטיבציה. כשיש עוד ועוד אנשים שלומדים ככה אז זה גורם לעוד ועוד אנשים לראות בזה הזדמנות טובה ללמוד ואז גם הם מצטרפים."
