הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)יועיל לנו כל כך הרבה אם נלמד ממה שאירע בין יוסף ואחיו – כדי להתמודד עם המציאות שאנו חיים בתוכנו היום. הקרע בתוך משפחת יעקב היה נורא. זה היה קרע בין האב ובין הבנים: שמעון ולוי פועלים נגד רצונו בשכם; ראובן שוכב את בלהה פילגש אביו – יהא הסבר האירוע אשר יהא; שמעון נושא כנענית, ואנו למדים את הדבר מתוך העובדה שבנו נקרא "שאול בן הכנענית"; האחים נוטשים אותו בחברון, והולכים לרעות בדותן, ליד ג'נין !; יעקב אבינו מחריף את הקרעים במשפחה כאשר הוא עושה כתונת פסים דווקא ליוסף, ועוד.
זה היה קרע נורא בין האחים ובין עצמם. כשאנו מכניסים דברי אגדה העולים ממש מן הפשט, אנו לומדים על יחס מפלה ולא הגון כלפי בני השפחות, ורק יוסף "נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו" (זו הפעם הראשונה שהן נקראות נשים ולא שפחות); יוסף מביא את דיבת האחים רעה אל אביהם; האחים מתכוונים ממש להרוג את יוסף ("ועתה לכו ונהרגהו"), לאחר מכן להביא את מותו "רק" בגרמא ("וידנו אל תהי בו"), ובסופו של דבר הם מביאים למכירתו למצרים; יהודה יורד מאת אחיו, ונושא בת איש כנעני ושמו שוע, יהא הסבר המילה "כנעני" אשר יהא; מתרחש מאבק בכורה סמוי וגלוי בין יהודה ובין ראובן; ועוד.
ואנחנו ? רק נתבונן על הביטויים השונים, כגון "אוכלי מוות"; "בוגדים"; "אחים לנזק"; קפלניסטים; שונאי ישראל; גזענים; ביביסטים; אידיוטיים שימושיים; אנטישמים; ערוצי תרעלה; מכונת רעל; ועוד ועוד. כל ביטוי כזה נושא בחובו מטען גדול של בוז ושנאה, הדרה ופילוג; משפחת בית ישראל נקרעת.
dimitri-houtteman-unsplash
ואף על פי כן, אנו קוראים כי במשפחת בית יעקב החל איחוד מחודש. הוא החל בין השאר בשל העובדה שכולם היו שותפים בו, וכולם היו מוכנים לשלם מחיר מסוים. האחים כולם חזרו למצרים כדי להתמודד עם גזר הדין של בנימין; יהודה מוסר את עתיד חייו, ומתמסר לשבת כעבד תחת בנימין כדי שהוא יוכל לשוב לארץ כנען, ולהתאחד עם אביו; יוסף מוכן למחול על המכירה, להפוך אותה אפילו לשליחות א-לוהית ולדבר מה שהתגלגל לטובה; האחים נענים לדבריו, ומחדשים את האמון בו; אין אנו יודעים אם יעקב אבינו ידע על המכירה אם לאוו (רמב"ן טוען שלא ידע), אך גם הוא אוסף בסופו של דבר את בניו כולם, ובפרשת ויחי נקרא "האספו ושמעו בני יעקב, ושמעו אל ישראל אביכם", גם אם ייאמרו דברים קשים. בסופו של דבר כולם בני אב אחד, וכולם מתעלים על דרכים אחרות שיכלו לפעול בהם, כדי להתקשר מחדש. מה שנראה כמוביל לפירוק כללי של המשפחה נהפך ליסוד בסיסי של האומה: כל שנים עשר השבטים בפנים. יש הבדלים, יש מדרגות, יש חלוקות פנימיות וכדו' – אבל כולם בפנים.
ואנחנו ? גם אנחנו קרואים לעשות כן. בראש ובראשונה לשקם את האמון. לאמץ עמדה כי אין מדובר ברפיסות וחולשה, חנופה ועליבות, כי אם באמת גדולה המחייבת אותנו לממש את מה שאנו מכריזים עליו "אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ"; להמיר את הטחת העלבונות והבוז ההדדי באמונה עמוקה שאין מדובר במלחמת בני אור בבני חושך, כי אם בתמונה מגוונת, שיש בה צבעים מרובים, ומה שניתן לכלול ביחד יש לכלול, ומה שלא ניתן יש להכריע בדרכים המקובלות להכרעה; להסכים לסגת לאחור, לחדול מניהול חשבונות ארוך החופר לאחור ומוריד מן הבוידעם אירועים שהתרחשו בעבר כי למנוע שינוי בהווה, ועוד עוד. פרשיות שבוע אלה אינם היסטוריה. הם ציווי. לנו. עכשיו. למען קיומנו המשותף בארץ הקודש.
