כל הפוסטים של הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)

משפחתו של יעקב אבינו, מייסד ישראל כעם ולא רק כמשפחת אבות, נראית כעומדת להתפרק לחלוטין. מי שלא מכיר את המשך

"וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּו" – אין מאבק שאין לו מחיר.

"ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב, ותקנא רחל באחותה, ותאמר אל יעקב: הבה לי בנים, ואם אין מתה אנכי"! – 

מפני מה לא דיברה רבקה עם יצחק? למה לא הציבה בפניו את הטעות הגדולה שבברכת עשו? והלוא בסוף הפרשה היא

השותפות העמוקה בחוסן, במלחמה, באבל, בכאב – היא חלק מהותי מהסולידריות ומדמותו של האדם. גם מי שלא נמצא במעגל הלחימה

מאבקו של אברהם אבינו להצלת סדום מפני הפיכתה לא נתבאר כל צורכו, ובעיקר בשלושה תחומים. התחום הראשון הוא המוטיבציה של

"ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה"  – למה ? זו אחת

"העוז והענווה לחי עולמים" – המילים הנשגבות מתוך "האדרת והאמונה" נאמרו גם בהקפות של שמחת תורה, ובבתי כנסת רבים, לפני

כמה מילים על מידת הביטחון, המעניקה את החיזוק והעידוד במצבים קשים: בשעה שניצבו יונתן ונערו בפני מציאות קשה ביותר במלחמה

לא יהיה זה פשוט השנה לעסוק ביכולתם של כל ישראל לשבת בסוכה אחת. ניתן לכאורה להתעלם מאירועי יום הכיפורים בתל