"ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט": על אופייה של המדינה היהודית
"אסור למוכר או לקונה להונות את חבירו שנאמר וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו…" (הלכות מכירה
"אסור למוכר או לקונה להונות את חבירו שנאמר וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו…" (הלכות מכירה
ירידת אברהם אבינו למצרים הנביעה שתי קריאות מנוגדות לחלוטין, שיש להן משמעות מרחיקת לכת גם לאמונות הרוחניות שלנו היום. קריאתו
״קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ״. מהו אותו חמס שבגללו בא
עד לפני כמה עשרות שנים בלבד, היה מקובל לחלק את החגים המופיעים בתורה לשתי קבוצות: האחת היא הרגלים, והגדרת שלושת
עולם הטבע מלמד אותנו כי הזמן אינו לינארי, כי אם מעגלי. כשמדובר בירח – הוא מתחדש בכל חודש; כשמדובר בשמש
המאזניים, בהם על פי המסורת נשקלים מעשינו בראש השנה, מהווים את אחד הסמלים המובהקים של יום זה. כבר מימי קטנותינו
ה״תורה״ הראשונה אותה קיבלנו ממשה רבנו הייתה ״למה תכה רעך״. זוהי הבשורה הראשונה שלימד את עם ישראל – איסור הכאת
השיח העיקרי כיום מופנה כלפי דרום, כלפי רצועת עזה, כלפי החיילים, כלפי החטופים, כלפי המדיניות, כלפי הקמפיינים, ונראה כי כולם
מונטסקייה איננו המקור שממנו אנו שואבים את רעיון הפרדת הרשויות. משה רבנו, המלמד בספר דברים את עם ישראל כיצד להיערך
״אסור״ – קבלת עול מלכות שמיים כוללת בתוכה גם היכרות אינטימית ביותר, שנוכחת מאוד מאוד בחיים הדתיים, עם הביטוי ״אסור״.