סדרת חינוך לאומית מאז לימינו

לאחרונה התבקשתי להעביר שיחה לאחד מגדודי המילואים שהוקמו בעקבות המלחמה. גדוד מילואים של מתנדבים, שהגיל הממוצע בו הוא מעל ל־50, הרבה מעבר לגיל הפטור ממילואים. אנשים ממגוון תחומי חיים, רובם מהציבור הדתי, שהמכנה המשותף ביניהם הוא שבליבם תחושה חזקה של שליחות, אחריות לאומית וערבות הדדית, ורצון לתרום מעצמם לביטחון המדינה. אנשים שעזבו את שגרת יומם והתגייסו למילואים. בתחילת המלחמה הייתה התעוררות גדולה של רבים להתגייס למילואים, ובהתמשכות הסבבים היא קטנה מאוד. אבל בקרב המתנדבים הללו הרצון לתרום, גם לאחר כל כך הרבה זמן, הוא במלוא עוצמתו. המפגש הזה גרם לי להתפעלות גדולה. כמי ששימש שנים רבות כמ"פ, מג"ד וסמח"ט בשריון במילואים, וכקצין אג"ם גיס, והתמודד עם הקושי לגייס אנשים למילואים במהלך השנים, אני יודע להעריך זאת. המפגש שיקף עבורי את גודל השינוי ברובד העמוק שבנפש, שנגרם לנו במהלך האסון של שמחת תורה.

כיום אנו יודעים לומר שאלפי מחבלי הנוח'בה, החמאס ושאר ארגוני המחבלים, שפרצו בהפתעה לתוך שטח הארץ במספר גלים, התכוונו להמשיך מיישובי העוטף ללב המדינה ולאתרים אסטרטגיים. בשעות הללו של הדממה והשבתון ההגנה עליהם הייתה מרודדת. הם תכננו לעשות טבח בהיקפים גדולים פי כמה, ולפגוע במתקנים בצורה קשה. לצערנו, המערכת הצבאית באותן שעות לא הייתה בכוננות המתאימה ולא הייתה ערוכה לבלום התקפה בהיקפים שכאלה; הקונספציה קרסה. כאשר אנו בוחנים מה עצר אותם ומזער את היקפי הפגיעה בס"ד, ברור לנו שאלו היו אלפי האנשים מכל חלקי העם, שלא היו שבויים בקונספציה, שקראו את המציאות בצורה מהירה, והחליטו על דעת עצמם, ללא שמישהו פקד עליהם ושלח אותם, לצאת ולהילחם נגדם: לוחמים בחופשה ואנשי מילואים, שוטרים ולוחמי מג"ב, אנשי שב"כ ושב"ס בחופשה, ומעל לכל אזרחים מהשורה, שיצאו מביתם בגבורה עילאית, ביוזמה ובתושייה, כדי להילחם, להגן ולהציל את אחיהם בני עמם שלא הכירו. בכך הם מזערו את היקף הפגיעה, בלמו את התקדמות הנוח'בות למרכז הארץ, והצילו את המדינה מקריסה גדולה עוד יותר. חלק מהם אף שילמו על כך בחייהם. כאשר אנו בוחנים מה הניע אותם לפעול בניגוד לאינטרס האישי שלהם ולאינסטינקט הקיום האישי, ובהיעדר פקודה ומחויבות למערכת כלשהי, אנו מגיעים למסקנה המתבקשת: אלו הערכים שבלב ובנפש – של אחריות לבני עמם, ערבות הדדית וגבורה – שעליהם הם התחנכו בבית, במוסדות החינוך ובתנועות הנוער שבהם גדלו.

מסקנה זו מחייבת אותנו להפיק לקחים ומשמעויות לעתיד. הקונספציה שקרסה בשמחת תורה לא נבעה רק מהערכת מצב מקצועית שגויה של גורמי הביטחון והממשלה, אלא גם מפוזיציה ערכית בעייתית שפשתה בחברה כולה; של חולשה פנימית בתודעת הזהות, האחריות והייעוד שלנו. חולשה שהמירה ערכים בחתירה לשקט ולרווחה כלכלית, והעדיפה לדחות את הסכנה לעתיד כדי לא להתעמת איתה בהווה.

וברמה האסטרטגית: עלינו להבין שהבטחת הקיום שלנו בס"ד מושתתת על הערכים שלנו יותר מכל המערכות הממוסדות והמקצועיות, ועל האינטרסים המשותפים שעלולים לקרוס בעת משבר והפתעה. מדינה יהודית איננה יכולה להתקיים באזורנו רק על תפיסת ההישרדות והכוח, על אינטרסים משותפים, הישגיות, רווחה כלכלית וקִדמה טכנולוגית. היא זקוקה, לא פחות מכך, לחזון ערכי, לייעוד, לאמונה בצדקת הדרך, לתחושת שליחות ולטיפוח הערבות ההדדית. היא צריכה להבין שיותר משיש לה גוף שאותו צריך לשמור, יש לה גם נשמה, שגם אותה צריך לטפח.

האתגר הגדול של ישראל איננו רק לנצח אויבים – אלא לבנות מחדש את תחושת ה"אנחנו". שהמדינה היהודית לא תהיה רק מדינה שבה יהודים חיים, אלא מדינה שערכי הנצח של היהדות מעצבים בה את המרחב הציבורי, את היחס לאדם ואת האחריות הלאומית.

עם ישראל זקוק ל"סדרת חינוך" לאומית דחופה. מערכת החינוך הלאומית אינה יכולה עוד להסתפק בהעלאה על נס של המצוינות ובהקניית הידע שיאפשר רכישת מקצוע בחיים; היא חייבת לעסוק במרץ בחינוך לערכים יהודיים ולאומיים, לחוסן ולאמונה בצדקת הדרך, לגבורה, לאחריות לאומית, לערבות הדדית ולערכי המדינה היהודית.

גם צה"ל חייב לשנות את מערכת החינוך שלו. עליו לעדכן את מסמך רוח צה"ל, שחובר בהשראת אותן קונספציות שהביאו לקריסה באסון שמחת תורה, ולהקדיש משאבים לחינוך לערכים שהוזכרו לעיל.

השבת נתחיל לקרוא את ספר במדבר, ונברך את חודש סיוון, לקראת מתן תורה: "וַיְדַבֵּר ד' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר" (במדבר א, א). עם ישראל נמצא בתקופת המדבר, למרגלות הר סיני, שבו קיבל את התורה. מחנה ישראל ערוך לפי השבטים מסביב לאוהל מועד, מקום השראת השכינה. במדבר סיני עובר עם ישראל סדרת חינוך לאומית לערכי הנצח של העם היהודי ההולך ומוקם. מתוך אותם ערכים הוא מתארגן בפרשתנו למפקד, ונערך לקראת הכניסה לארץ ישראל, להילחם על ירושת הארץ ולהקים בה את ביתו הלאומי: "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם. מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן" (שם, פס' ב–ג). "לפי שמעתה צריכים לבוא לארץ ישראל, ובני עשרים ראויים לצאת בצבא המלחמה, שהרי בעשרים בחודש השני הזה נעלה הענן, כדכתיב בפרשת בהעלותך, וכתיב שם: 'נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ד' אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם וגו", ולכך ציווה הקב"ה בתחילת חודש זה למנותן" (רשב"ם שם).

ואנו שקוראים את ספר במדבר 3337 שנים לאחר המתואר בו, מקבלים השראה מערכי הנצח לסדרת החינוך שלנו, מאז לימינו.

לזכר אבי מורי ר' משה שנוולד ז"ל הכ"מ