למי יש כבוד?

1.

אז אחרי שפמפמו לנו כל השבוע שחוק יסוד לימוד התורה, הוא בעצם רק עניין דקלרטיבי- הצהרתי, באה היועצת המשפטית של הכנסת, ובדיון בוועדת הכנסת אמרה במילים הכי פשוטות: "אם חוק יסוד לימוד תורה יעבור – לומדי התורה יקבלו הטבות שכיום ייחודיות ללוחמים". לא צריך פירוש רש"י. יעבור? כל הסנקציות שהוטלו על משתמטים לא שוות את הדיו בו נכתבו.

אז בואו נעשה סדר: הסיעות החרדיות, בתמורה לתמיכתן בחוקים החשובים לליכוד – חוק התקשורת של קרעי, והקטנת סמכויות היועצת המשפטית לממשלה – יקבלו – אם נתניהו יעמוד הפעם הבטחתו – את החוק החדש למניעת מעצרי עריקים ומשתמטים ואת חוק היסוד לימוד תורה. כאן ועכשיו. עפ"י היועצת המשפטית של הכנסת, תוצר לוואי של זה הוא: לא ניתן יהיה להמשיך בסנקציות הכלכליות (שכבר מורגשות היטב ברחוב החרדי) על משתמטים חרדים. וגם לעצור כבר לא ניתן יהיה. הווה אומר: תשכחו מגידול במספר הצעירים החרדים המתגייסים.

וכדאי לזכור באותה נשימה את האזהרה של הרמטכ"ל, שהוא מקפיד לחזור עליה בוקר, צהריים וערב: כוח האדם בצבא מתוח עד מעל הראש, אל מול המשימות הרבות בגזרות הרבות בהן הצבא פועל. "הבו לנו חיילים", הוא מבקש, מתחנן. וירושלים לא מתרשמת. אפילו את הארכת זמן השירות של חיילי הסדיר ל-36 חודשים, במקום 30 חודשים, הוא לא קיבל, נכון לעכשיו. נראה שיסתפקו ב-32.

בשורה התחתונה: חיילי הסדיר והקבע יקרעו את עצמם, המילואימניקים יחיו עם חבריהם לגדוד הרבה יותר מאשר עם נשותיהם וילדיהם, ורבבות חרדים ברי גיוס ימשיכו ב"צפצוף מצפצפים".

2.

לראשונה בתולדות מדינת ישראל, הודיעה הממשלה כי לא תציית להחלטות בג"ץ. זה קרה השבוע, בעניין המועצה של הרשות השנייה, משהו הקשור למהפכה שמקווה קרעי לחולל בתחום. עד כה היו רק איומים בכיוון, הפעם הודעה שחור על גבי לבן של הממשלה: לא נקיים את מה שבג"ץ מורה לנו.

בעיניים שלי, זה נורא, סוף הדרך. שופטי בג"ץ לא חיכו הרבה, ובעקבות הכרזת המרד של הממשלה צוטטו השופטים יצחק עמית (נשיא), אלכס שטיין (שהובא בזמנו מהאקדמיה בוושינגטון ע"י איילת שקד במחשבה שיהיה שופט שמרן) ורות רונן מפסק דין אחר, כך: "חובת הציות לפסקי דין וכיבודם נמנים עם תנאי היסוד שעליהם מושתת משטר חוק במדינה דמוקרטית… בלא ציות לפסקי דין של בתי המשפט מתערער עקרון שלטון החוק והמשפט, והסדר החברתי מתפורר. איש הישר בעיניו יעשה, והמרחק בין שלטון המשפט לאנרכיה הוא כחוט השערה".

והוסיפו: "…מדינה שבה רשות שלטונית נוטלת את החוק לידיה – ברצותה מקיימת צו שיפוטי שניתן נגדה, וברצותה מתעלמת ממנו – היא מדינה שנזרעים בה זרעי פורענות ואנרכיה ומתפתחת בה תרבות מסוכנת של שלטון הכוח והשרירות".

בהמשך הבהירו השופטים כי החסינות לא תגן על עובדי ציבור שיפעלו בניגוד להחלטות שיפוטיות, והם יהיו חשופים לתביעות נזיקין. המשפט האחרון הזה 'הקפיץ' למיודענו השר בצלאל סמוטריץ' את הפיוז. לפני שאתם קוראים את תגובתו, ודאו שאתם יושבים ויש לידכם כוס מים קרים. ובכן, דברי סמוטריץ': "המאפיה המשפטית עברה לסחיטה באיומים. ככה בדיוק נשמעת הודעת איומים שמזכירה גובי חסות. מה השלב הבא – מעטפות עם קליעים למשרדי הממשלה? ראש של סוס במיטה? בקבוק עם בנזין על רכביהם של נבחרי ציבור?"

והוסיף "המשפטן" (סיים בזמנו לימודי משפטים) סמוטריץ': "סחיטה באיומים היא עבירה פלילית שדורשת חקירה משטרתית. איש אינו מעל החוק, גם לא יצחק עמית וגלי בהרב-מיארה. גם את הפרוטקשן הזה ננצח. בקלפי". סוף ציטוט.

כשהיינו ילדים (וזה היה מזמן) גרנו ליד בית החייל בת"א, לשם הגיעה מדי שבוע לדיונים צמרת המדינה, שרים ואלופי צה"ל. חברי ואני עמדנו סמוך לדלת הכניסה, 'התנפלנו' על האח"מים וזכינו לחתימותיהם, לפעמים אפילו עם הקדשה אישית. אז עוד לא הכרנו את המשפט האלמותי של יוסף בורג ז"ל: (להלן במילים שלי ובתוספת קטנה) כשאתה מתקרב להר אתה רואה כמה שהוא גדול, רם ונישא, ולהבדיל כשאתה מתקרב לשר (ומכיר אותו, לא רק חזותית), אתה רואה בדיוק את ההיפך – כמה שהוא קטן.

יכול סמוטריץ' להיות מוכשר ככל שיהא (והוא אכן מוכשר ברמות), ביצועיסט ברמות (והוא כזה), ועוד כהנה יתרונות בהם הוא שם בכיס הקטן הרבה פוליטיקאים אחרים. בעיניים שלי, הפה הגדול שיש לו (וזו עוד התבטאות עדינה שלי) הוא שמדרדר את המניה שלו בציבור, כפי שמראים הסקרים, גם אם עלה עתה ל-5 מנדטים. הכל עוד פריך. התבטאויות כאלה מפיו על בית משפט העליון (גם אם יש הרבה מה לתקן בו ובפרקליטות), ועוד כשר בכיר בממשלת ישראל, וכיו"ר מפלגה המתיימרת לייצג את הציונות הדתית – זרות מאוד לציונות הדתית כפי שאני מכיר, זו שעל ערכיה גדלתי והתחנכתי. נער הייתי, גם זקנתי (יש לי תעודת אזרח ותיק), וכזו לא ראיתי. בעיניים שלי, יכול השר סמוטריץ', כמו כל אחד אחר, לבקר את שופטי בג"ץ, לחלוק עליהם, לחשוב שהם טועים, לבקר את זה שהם מתערבים בניהול המדינה, לטעמו, מעבר למה שהם מורשים עפ"י חוק, הכל בסדר. אך מכאן ועד לבזות ממש את שופטי בית משפט העליון, ארוכה הדרך. לא יהיה זה הזוי לחשוב שהפריימריז הקרובים במפלגתו כמו גם הרצון לזכות בבחירות בכנסת בקולות מהבייס של בן גביר, הם שהכשילו את החבר סמוטריץ' בביקורתו הפעם. ואני מקווה שעד שיהיה גיליון זה בידכם, כבוד השר לא ישבור שיא חדש.

סאגת הכשרות: כותרות העיתונים בישרו בשבוע עבר כי הרבנות הראשית לישראל אישרה לארגון רבני צהר להעניק אישורי כשרות בישראל. נוכח המאבקים (כולל משפטיים) בעניין, הרגשתי היא: היסטוריה! שפשפתי עיניי כלא מאמין. מה קורה פה. הרי לא שמעתי שמועצת הרבנות הראשית קיימה דיון מעמיק ומקיף בעניין, איך דבר כזה חמק מתחת לרדאר העיתונאי שלי?

חלפו שניות ספורות, ובעודני מלקה עצמי על ה'בלק אאוט' שחשבתי שהיה לי, הבחנתי שעל ההיתר לצהר חתום שחור על גבי לבן יהודה כהן, מנכ"ל הרבנות הראשית (עדיין), ולא איזה רב או רב גאון, כמקובל. ובעוד אני חושב ביני לבין עצמי, הווטסאפ שלי שוב מצלצל והפעם עם הודעה, שוב מהרבנות הראשית, אך הפעם שונה לגמרי, סותרת את הראשונה ומכריזה שלהודעתו של יהודה כהן אין תוקף, וכי הרבנות לא הסמיכה את צהר להעניק תעודות כשרות. והעיר שושן נבוכה.

בהרגשה שלי, אותו מנכ"ל יהודה כהן, חיכה לחברים ברבנות בפינה. חלקם תבעו לפטרו, ואף הצליחו, והוא בדרכו הקרובה החוצה. לטענתם, נכון שבתפקידו כמנכ"ל, בהיעדר ממונה אחר על הכשרות (מאבקי כוח פנימיים ברבנות), הוא הממונה בפועל. אך עפ"י חוק, יש למועצת הרבנות הראשית 30 יום להתנגד להחלטת הממונה. אז ברור שהם יעשו כל שלאל ידם כדי להחזיר את הגלגל אחורה, ושהמסמך שהוציא כהן לא יהיה שווה את הנייר עליו נכתב. אבל כאן העניינים לא יהיו חלקים. ומדוע? כי הסעיף בחוק קובע במפורש שההתנגדות צריכה לנבוע מ"טעמים שנוגעים לדיני כשרות בלבד". כלומר, לא חשבונות פוליטיים, לא ענייני מחנאות. כשרות – הא ותו לא. האומנם זה אפשרי אצלנו?

קראו מה כתב בעניין ח"כ מתן כהנא, לשעבר שר לענייני דתות, כיום בכיר במפלגת 'ישר' של איזנקוט: "‏מניסיוני כשר הדתות לשעבר, אני קובע באופן מוחלט שארגון הכשרות צהר הוא איכותי וקפדני מאוד, ובטח לא נופל מכשרויות אחרות שפועלות תחת הרבנות. אני צופה שיהיה לרבנות מאוד קשה להוכיח שדווקא צהר לא עומדים בסטנדרטים הלכתיים.

‏"כך או כך.. יש לי תחושה שהמילה האחרונה עדיין לא נאמרה… ‏בכל מקרה, גם אם הממשלה הנוכחית תבטל את החוק שלי ותחוקק את חוק כשרות הג’ובים המושחת של ש”ס, זה יהיה לזמן קצר מאוד.‏ אנחנו בעז”ה ננצח, וכבר בחוק ההסדרים הראשון נחזיר את המצב לקדמותו".

על זה נאמר: "אנחנו מאמינים בני מאמינים".

4.

רשות המיסים הודיעה לעשרות ישיבות ומוסדות תורניים כי תשלול מהם את הזכאות לקבל תרומות לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה, סעיף המקנה לתורם הכרה של חלק מהתרומה כהוצאה מוכרת למס, זאת אם לומדים בהם תלמידים שלא הסדירו את מעמדם מול צה"ל. למכתב צורף טופס, שבו על ראשי המוסדות להצהיר שאין בהן תלמידים עריקים או כאלה שלא הסדירו מעמד מול צה"ל. כמו כן, על ראשי המוסדות להתחייב שלא לקלוט תלמידים כאלה בעתיד. הם גם נדרשים להעביר את רשימות התלמידים עם מספרי ת"ז שלהם, לצורך בקרה של רשות המיסים. התלמידים נדרשים להציג במשרדי הישיבה או המוסד בו הם לומדים אישור על הסדרת מעמדם (פנקס חוגר, פטור, שחרור או מועד גיוס).

כצפוי, הצעד הזה של רשויות המס מעורר תרעומת רבה במגזר החרדי, שכן התרומות לישיבות, בטח לנחשבות שבהן, הן אפיק מימון משמעותי להתנהלותן הכלכלית. בטח ובטח בתקופה שהמדינה עוצרת להן את המימון בגלל המשתמטים שלומדים בהן. ואיך לא, עפ"י דיווח של שילה פריד ב-ynet, "קרן עולם התורה" הודיעו כי מוסד שיבחר להחסיר תלמידים מהרישום כדי להימנע מאיבוד סעיף 46 – יוכל להמשיך ליהנות מתמיכת הקרן, שתבחן דרכים חלופיות להעברת כספים.

הצעד הכספי הזה הוא, כידוע, חלק מהגזרות הכלכליות שהופלו על המשתמטים מקרב הצעירים החרדים, בגיבוי מלא של בג"ץ ואף עפ"י דרישתו. אלא שבכנסת כבר קידמו השבוע את חוק לימוד תורה כחוק יסוד, שלשיטתם, בין השאר, יאיין את תוקף הגזרות הכלכליות, לפחות עד שבג"ץ יפסול אותו.

בעיניים שלי, יותר ויותר מתחזקת ההכרה כי הצעדים הכלכליים נגד המשתמטים בישיבות החרדיות הם הסנקציה הכואבת להם ביותר, וההערכה היא כי ככל ש'יענו אותו', כן ירבה וכן יתגייס. ואי"ה, מתוך שלא לשמה יבואו גם לשמה.

ובהערת אגב: כ-150 מוסדות ועמותות, בהם אחת שהתאגדה לצורך גיוס כספים לשיקום יישובי העוטף, ממתינים וממתינים כדי לקבל את הפטור עפ"י סעיף 46 לפקודת מס הכנסה, מה שיקל עליהן לגייס כספים. נכון לעכשיו הם 'בני ערובה'. עד שלא תיתנו למוסדות החרדיים עם המשתמטים, לא תקבלו גם אתם. ערבות הדדית, כבר אמרנו?

5.

גם זה קורה. חילי טרופר (שפרש מבני גנץ) ויועז הנדל (ממפלגת המילואימניקים) הודיעו על הקמת רשימה משותפת. תהא זו, ככל הנראה, הרשימה השלישית במנעד המרכז-ימין מתון. השנייה היא של גנץ ודדי שמחי, והשלישית תהא, ככל הנראה, של יולי אדלשטיין, גלעד ארדן, איילת שקד, ואחרים. האם השלוש האלה יתאחדו לרשימה אחת? ספק רב. תיאבון יש לכולם. רק שלא יקרה להם מה שקרה בסיפור על סבתא בישלה דייסה מתוקה, נתנה לזה, נתנה לזה ולזה ולזה, רק לזה הנוסף לא נשאר. מילא כשמדובר בדייסה, אך כשמדובר במנדטים שאולי הם יקבעו אם יהיה לנו כאן טוב יותר, זה כבר סיפור אחר המחייב מחשבה עמוקה וויתור על אגו.