רזניקוב אברהם (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)מחקרים רבים מצאו שהליכה של 10-20 דקות ביום מביאה לירידה בסיכון ללקות ביתר לחץ דם. הליכה יומית של 20 דקות או יותר, מפחיתה את הסיכון בשיעור גבוהים. היא גם משפרת את סיבולת הלב, מורידה לחץ דם, מקטינה את הסיכון לסוכרת, מפחיתה את הכולסטרול והשומנים בדם, מחזקת את מערכת החיסון, וגם משפרת את מצב הרוח. הליכה היא מתכון לשמירה על הבריאות ולהארכת חיים. ההמלצה היא לצאת להליכה לפחות 5 פעמים בשבוע במשך 30 דקות בכל פעם, בקצב מתון עד מהיר.
בגיל מבוגר, לפעילות גופנית ישנה השפעה על הבריאות ועל איכות החיים. הפרשה פותחת בציווי לאברהם "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית י"ב, א'). המהלך הראשון בתנ"ך בארץ ישראל היה אברהם אבינו;" קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה" (שם, י"ג, י"ז).
הרמב"ם קרא להרבות בפעילות גופנית "יענה גופו וייגע כל יום בבוקר עד שיתחיל גופו לחום" (דעות פ"ד ה"ב). ובספר הנהגת הבריאות כותב הרמב"ם "ההתעמלות היא העיקר הגדול בהתמדת הבריאות ובדחיית רוב החולאים… ולא ימצא דבר תמורת ההתנועעות וההתעמלות בשום פנים" (שער ראשון, פ"ג). אולם, מוסיף הרמב"ם שאין להפריז בכך כי "לא כל אחד יסבול היגיעה ולא יצטרך אליה גם כן", ו"הטוב בשמירת הבריאות לקצר ההתעמלות" (שם).
בהלכה דנו לאסור התעמלות בשבת "אין רצים בשבת כדי להתעמל אבל מטייל כדרכו אפילו כל היום כולו ואינו חושש" (תוספתא שבת פי"ז הט"ז). תוספתא זו הובאה להלכה בבית יוסף (סי' ש"א). שני הסברים נאמרו לאיסור זה, האחד, משום רפואה, ולפיכך דווקא אם מתייגע ומזיע, כי דווקא באופן זה יש צד של רפואה "איזהו מתעמל, זה שדורסים על גופו בכוח כדי שייגע ויזיע, שאסור לייגע עצמו כדי שיזיע בשבת מפני שהיא רפואה" (רמב"ם, שבת פכ"א הכ"ח). השני, 'עובדין דחול' (מעשה חול), (רש"י, קמ"ז ע"א). ההבדל שבין שתי השיטות, לרש"י גם בריא המשפשף בכוח לשם תענוג – אסור משום 'עובדין דחול', ולצורך רפואה ייתכן שמותר ככל מעשה חול שהותר לצורך מצווה. אבל לפי פירוש הרמב"ם איסור זה נאמר רק כשעושה לשם רפואה, ולכן בריא העושה לתענוג מותר, וכן כשלא בא לידי הזעה – אינו בכלל רפואה ומותר.
להלכה הובאו שתי השיטות, "סכין וממשמשין להנאה, ולא ימשמש בכוח אלא ברפיון ידיים" (או"ח, שכ"ז, ב'). לפי שיטה זו לא נזכרה ההזעה כלל, וגם לבריא אסור להתעמל, משום מעשה חול. לשיטת הרמב"ם ההסבר לאיסור זה הוא משום 'גזירת שחיקת סממנים' (שהוא איסור שאסרו חכמים משום רפואה בשבת) שאל"כ אין צורך שיזיע שעניינה רפואה.
המשנה ברורה ביאר שהתעמלות הגורמת לזעה אסרו חז"ל משום 'גזרת שחיקת סממנים', כיוון שאפשר להשיג את הזעה גם באמצעות תרופות (שכ"ח ס"ק ק"ל, ובביאור הלכה בד"ה 'שייגע ויזיע' שפסק כדעת הרמב"ם), ועל כן לשני הטעמים הליכה לשם הנאה שאין עמה זיעה בוודאי מותרת, וכן מותר לעשות תרגילים פשוטים (שמירת שבת כהלכתה פי"ד, מ"ג).
ובנשמת אברהם בשם הרב נויבירט כתב ביחס לפיזיותרפיה בשבת, אפילו במקרה שאין מדובר בסכנת אבר או בחולה שאין בו סכנה, שאז בוודאי הדבר מותר, אלא אפילו במי שהולך ומבריא וממשיך בפיזיותרפיה כדי להוסיף ולחזק את השרירים החלשים, כיוון שאי אפשר לעשות דברים אלו על ידי סממנים ממילא לא שייכת גזרת חכמים משום 'שחיקת סממנים' ומותר לעשות זאת בשבת (נשמת אברהם, שכ"ח, מ"ב הערה צ"ג עמ' תפ"ח).
