אלמקייס עוזיאל (טוען רבני, מגשר ובורר על פי ההלכה)פרשת נח נפתחת במילים: "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱ-לֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹח (בראשית ו', ט). התורה כופלת את שמו של נח ומדגישה את תמימותו ואת צדקותו הפנימית.
בספר "אור החיים" הקדוש, מסביר רבי חיים בן עטר כי הכפילות "נח נח" באה ללמדנו על שני סוגי נחת רוח שהצדיק מביא לעולם: נחת רוח לעליונים ונחת רוח לתחתונים, נח לא הסתגר בצדקותו, אלא ביקש להשפיע טוב על סביבתו, עם זאת, רבי יעקב אבוחצירא, ה"אביר יעקב", מדגיש בספריו כי עיקר מעלתו של נח הייתה מידת הענווה והתמימות, הוא התהלך עם הא-לוהים בפשטות, בלי חכמות חיצוניות ובלי גאווה, ודווקא מתוך כך זכה שנאמר עליו: "וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'" (בראשית ו', ח').
ה"אור החיים" הקדוש מוסיף עומק המחדד את עוצמת אישיותו של נח: "עיקר תולדותיהם של צדיקים הם מצוות ומעשים טובים". המעשים הללו, ולא שלושת הבנים הגשמיים בלבד, הם המורשת האמיתית שמשאיר אדם בעולם. צדיק אמיתי מוליד אנרגיות של חסד ואמונה בסביבתו. ה"אור החיים" מדגיש שנח היה יחיד בדורו שהצליח להישאר צדיק חרף הרשעות שהקיפה אותו, כיוון שלא הושפע מהסביבה אלא בנה תיבה פנימית של קדושה, הוא לא חיפש כבוד או הכרה מהחברה המקולקלת, אלא התמקד אך ורק בעשייה חיובית ובמילוי רצון הבורא.
רבי רפאל אנקווה, ה"מלאך רפאל", מוסיף כי צדיק המשפיע על דורו זוכה להגנה אלוקית מיוחדת, כיוון שהוא מקשר את הבריות לאביהם שבשמיים.
חכמי מרוקו נהגו להמשיל את יסוד התמימות והענווה באמצעות סיפור עם ידוע על סוחר עשיר ממקנס שהגיע לביתו של חכם עני בליל שבת. הסוחר, שהיה רגיל לפאר ולרוממות, הופתע לראות שולחן עץ פשוט ודל. כששאל את החכם מדוע אינו מתגאה בעושר רוחני או מבקש נוחות, השיב לו החכם: "בעולם הזה כולנו עוברי אורח, בבית מלון אין צורך ברהיטי זהב". הסוחר הבין את המוסר: הגאווה והרכושנות הם רק תפאורה חולפת, ומי שהוא "תמים" ופשוט, כליו נקיים לקבל את השכינה.
זהו המסר לחיים שמותירים לנו חכמי המערב: המבול שמאיים להציף את חיינו אינו רק מים, אלא מבול של דאגות, חומרנות ורדיפה אחר כבוד. ה"תיבה" שמצילה את האדם היא התמימות, הענווה והתמקדות במעשים טובים. כשאדם מנמיך את קומתו, נמנע מגאווה ואינו מחזיק טובה לעצמו, הוא הופך לצינור של חסד, בדיוק כמו נח שבנה תיבה והציל עולם מלא.
שנזכה ללכת בדרכי אבותינו, בתמימות, בפשטות ובמאור פנים.
