רצח רבין

לפני שלוש עשרה שנים נרצח ראש ממשלה בישראל. לשפיכות דמים זו יש להתייחס בשתי התייחסויות. ראשונה שבהן היא הסלידה הנוראה מכל שפיכות דמים. תורת ישראל מלמדת כבר מתחילתה כי שפיכות דמים היא מהנוראות שבפעולות והיא משחיתה את דמות האדם "כי בצלם אלוקים עשה את האדם"; התורה מלמדת בהמשכה כי שפיכות שמים מטמאת את ארץ ישראל (ועל כן מדובר באבסורד נוראי אם שפיכות דמים נועדה להציל את ארץ ישראל); ההלכה מלמדת כי שפיכות דמים היא מהעבירות החמורות עליהן נאמר ייהרג ואל יעבור; תורת ישראל מתמודדת לא רק עם רצח במזיד כי אם גם עם שפיכות דמים בשוגג, ואפילו מחייבת פעולות מניעה מתמידות כנגד שפיכות דמים כמו בניית מעקה, ועוד ועוד. בלתי אפשרי אפוא כי מכוחה של נאמנות לתורה ולמצוות ייעשה מעשה רצח. מבחינה זו, לדאבון לבנו ולמשבר נפשנו מצטרפת רציחתו של ראש הממשלה לסדרת פעולות הולכת וגדלה של שפיכות דמים הנעשות כיום בישראל, והן אחת הסכנות הרוחניות והפיזיות הגדולות ביותר. כשאלה מצטרפים לתאונות הדרכים, לתאונות העבודה, לרשלנות בבית ולהתאבדויות אנו למדים על אחד האתגרים הגדולים העומדים בפנינו כיום. לצערנו, התחוללו בחברתנו מעשים של שפיכות דמים מזעזעות ונוראות, בחלקן יותר מאשר רצח ראש ממשלה. עולם דתי מחויב אפוא על פי ההלכה להציב את ההימנעות משפיכות דמים ומכל מה שאפשר שיוביל אליה – אלימות פיזית ורשעות מילולית – כאחת המטרות העיקריות העומדות בפניו.
התייחסות שניה נוגעת דווקא לרציחתו של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין. ברציחה זו נעשה ניסיון לכפות בעזרת שפיכות דמים על עם ישראל ללכת בדרך מדינית מסוימת. מדובר אפוא בניסיון להוציא את ההכרעות הפנימיות במדינת היהודים מבית המחוקקים ומהדיון הציבורי לרחוב, ולפעול בכוח האלימות כדי להכריח את המדינה ללכת בדרך מסוימת. מציאות פוליטית אלימה זו היא מבוא למדרון המדרדר את החברה כולה לאובדנה המוחלט. תולדות עמנו בימי התנ"ך מלאים תקופות שחורות של פילוג, פיצול ומלחמות אחים, עד שאין אנו רשאים להתעלם מהסכנה הגדולה שבכך. מעבר לכך, מדובר בחוסר הוגנות, ברמיסה, במעשה שאינו מוסרי המעודדת התנהלות של רשע וכוח.
זו הסיבה שאנו חייבים לציין את יום רציחת ראש הממשלה. בד בבד עם ההכרעה הנכונה שלנו לא ליפול בפח של המניפולציות שנעשו על רציחת ראש הממשלה, בד בבד עם התנערותנו מהקשר שביקשו אנשים רבים לקשור בין התנערות מהרצח ובין החובה לאמץ עמדות "שלום" מוטעות, בד בבד עם דחייה מוחלטת של ניסיון להאשים ברצח מערכות רחבות של הציונות הדתית – חובה עלינו לציין יום זה, כחלק מהשותפות שלנו ברתיעה משפיכות דמים, במאבק בחדירת האלימות לתוך חיינו ובתזכורת המתמדת שאנו מחויבים בה כחלק האימוץ קבלת דרכי ההכרעה בחברה מתוקנת והגונה.
ציון יום רציחתו של ראש ממשלה בישראל בתפילה ובלימוד משניות מהווה אמירה כי אנו שותפים ברצון לטפח את המודעות בפני הסכנה הגדולה של התדרדרות הדיון הציבורי לתהום שהיא החמורה מכולן; יש בו דחייה מוחלטת של הרעיון כאילו מותר לנסות לכפות בכוח על מדינת ישראל לפעול בדרך בה אינה הציבור בוחר ללכת; הוא מהווה התראה מפני שיבוש ערכים מוחלט, וביטול המחויבות העמוקה שלנו למאבק באלימות ובשפיכות הדמים; הוא כולל בתוכו טיפוח מחודש של מה שקושר אותנו כעם אחד וכיישות רוחנית אחת שמשמעותה היא כלל ישראל; יש בו קבלה מחודשת של דרכי ההכרעה באומה – כל אלה ועוד עניינים רבים אחרים מחייבים אותנו לציין את היום הזה בהיבטים האלה, ולא להניח לאירוע כה נורא להיוותר ללא התייחסות רוחנית והלכתית ראויה.
תשס"ט