ספיר שפרבר"מִי סָגַר בִּדְלָתַיִם יָם, בְּגִיחוֹ מֵרֶחֶם יֵצֵא" (איוב לח, ח). אלפי שנים לפני שהומצאו מכליות נפט, ידע מחבר ספר איוב משהו שאנחנו מתקשים לקבל: הים אינו פתוח לנצח. מי שיושב על שפתו קובע את הכללים. ב-28 בפברואר 2026 יצאו מטוסים. בתוך ימים ספורים עצרו אוניות. מחיר הנפט קפץ 8% בן לילה, ובתוך שבועות בודדים פרץ את רף 100 הדולר לחבית ועלה לשיא של 126 דולר – העלייה החודשית הגדולה ביותר בהיסטוריית שוק הנפט. לא היה זה צירוף מקרים. מאחורי המספרים האלה עומד מצר אחד, באורך 34 קילומטרים, שכולנו תלויים בו הרבה יותר ממה שנדמה לנו
כשד"ר גיא לרון, מרצה בכיר במחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית, מתבקש להסביר את המשבר הנוכחי, הוא לא מתחיל מהמלחמה. הוא מתחיל מהמפה. לדבריו, המיקום הגיאוגרפי של איראן הוא שורש הסיפור כולו. "איראן ממוקמת בלב המפרץ הפרסי, אזור שמרכז חלק עצום ממשאבי האנרגיה העולמיים, ובמקביל היא שואפת לפתח נשק גרעיני. הצירוף הזה הוא שהפך אותה לאיום שאמריקה מסרבת לחיות לצידו. ולא רק האנרגיה עומדת על הכף: בסעודיה ובאיחוד האמירויות עתידים לקום מרכזי בינה מלאכותית ומרכזי מידע בהשקעות של כ-2 טריליון דולר, ומדינה עוינת וגרעינית על הגדה השנייה של המפרץ אינה תרחיש שוושינגטון מוכנה לקבל", מסביר ד"ר לרון.
לאיראן יש יכולת ממשית לפגוע במתקני נפט וגז במפרץ ולחסום את מצר הורמוז. 20% מהנפט העולמי ו-20% מהגז הטבעי עוברים דרכו, כך שחסימה שלו יוצרת מצב שבו אנרגיה אינה מגיעה לשוק ומחירים מזנקים. 60% מהכנסות הייצוא של איראן עצמה מגיעות ממכירות נפט וגז, ולכן המצור הימי שהוטל על נמליה פוגע בה ישירות ואמור לאלץ אותה להגמיש עמדות. שני הצדדים כבולים לאותו מחבל.
מבחינת ישראל, מצב הגז שלנו סביר יחסית בזכות מאגרים מקומיים. אך ד"ר לרון מזהיר מפני שתי אשליות נפוצות. "אשליה ראשונה היא שלא ניתקל אי-פעם במשבר אנרגיה חריף; האשליה השנייה היא שהעולם כבר עבר לאנרגיות מתחדשות ואינו תלוי בנפט – שתיהן שגויות. לא חווינו משבר אנרגיה כזה כבר 50 שנה. אנשים לא יודעים כמה קשה זה יכול להיות", הוא מתריע.
"אשליה ראשונה היא שלא ניתקל אי-פעם במשבר אנרגיה חריף; האשליה השנייה היא שהעולם כבר עבר לאנרגיות מתחדשות ואינו תלוי בנפט – שתיהן שגויות. לא חווינו משבר אנרגיה כזה כבר 50 שנה"
מתי מלחמה מעלה מחירים
ד"ר עילי רטיג, מרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן וחוקר בכיר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים, פותח בנקודה מפתיעה: הקשר בין עימות צבאי לבין עלייה במחירי הנפט אינו אוטומטי. המפרץ הערבי אחראי לכ-30% מהפקת הנפט בעולם ולכ-20% מהייצוא שלו, אבל סכסוך ישפיע על המחיר רק אם יפגע בהפקה או בשינוע בפועל, ומידת ההשפעה תלויה תמיד בתנאי השוק שבאותה שעה.
בשנות ה-70, כשהיה מחסור נפט בעולם, מלחמת יום כיפור והמהפכה האסלאמית באיראן הובילו לקפיצות מחירים חדות. לעומת זאת, בשנות ה-80, כשטכנולוגיות חדשות חשפו שדות נפט ענקיים בנורבגיה, בריטניה, ברזיל ורוסיה, גם מלחמת איראן-עיראק (1980-1988) לא הובילה לעלייה. להיפך, המחירים ירדו. בסבב הקודם מול איראן ביוני 2025 שוק הנפט היה בשפע יחסי, ולכן התחזיות ל-150 דולר לחבית לא התממשו. הפעם זה שונה.
"כוחה האמיתי של איראן אינו בנפט שיש לה. היא מייצאת כיום כ-1.5 עד 2 מיליון חביות ביום בלבד, פחות מ-2% מהשוק העולמי, ורוב הכמות הזו הולכת לסין", מסביר ד"ר רטיג. "בתקופת השאה הפיקה איראן 6 מיליון חביות ביום. כוחה כיום הוא ביכולת לאיים על שכנותיה: לחסום את מצר הורמוז, לפגוע במכליות, להפעיל את החותים לחסימת מצר באב אל-מנדב. הנפט שעצור בגלל האיום האיראני שייך לסעודיה, לאמירויות, לעיראק ולקטאר, שחקניות הרבה יותר גדולות ממנה. אם דרום קוריאה לא מצליחה לקנות נפט מהמפרץ, היא מציעה יותר כסף על נפט אמריקאי. ואז לאמריקאים עולה מחיר הדלק, למרות שאין להם שום מחסור".
כדי להימנע ממשבר, מדינות מחזיקות מאגרים אסטרטגיים. ארה"ב מחזיקה כ-250 יום קדימה, מדינות סוכנות האנרגיה הבינלאומית מחויבות ל-90 יום לפחות, יפן וסין מחזיקות כל אחת מעל 200 יום. וויטנאם, פיליפינים ותאילנד, עם מאגרים קטנים בהרבה, הן הראשונות לחוות מחסור. קמבודיה, מיאנמר והפיליפינים רשמו מאז פרוץ הלחימה את הזינוקים החדים ביותר בעולם במחירי הדלק.
שאלת החלופה לנפט חוזרת בכל משבר, והתשובה של ד"ר רטיג מפוכחת. "אנרגיות מתחדשות מייצרות חשמל, אבל נפט כמעט שלא משמש להפקת חשמל: פחות מ-3% מהחשמל בעולם מופק ממנו. הנפט מזין שימושים שאין להם תחליף חשמלי כרגע: תחבורה כבדה, ספינות, מטוסים, טרקטורים, גומי, פלסטיק, דשנים, קוסמטיקה, אספלט. כמעט כל מוצר מודרני מערב נפט, מהטרקטור שחרש את השדה לדשן, לאריזה, לשינוע לסופרמרקט. מחירי אנרגיה גבוהים לאורך זמן יאיצו השקעות ברכבים חשמליים ובמימן ירוק, כפי שקרה לאחר משברי 1973 ו-2008. אבל עד שאותן טכנולוגיות יבשילו, הנפט ממשיך לקבוע את מחיר החיים".
"מחירי אנרגיה גבוהים לאורך זמן יאיצו השקעות ברכבים חשמליים ובמימן ירוק, כפי שקרה לאחר משברי 1973 ו-2008. אבל עד שאותן טכנולוגיות יבשילו, הנפט ממשיך לקבוע את מחיר החיים"
סכסוך של מאות שנים
אחת הטעויות הנפוצות היא להסתכל על הסכסוך הזה כסכסוך על נפט בלבד. ד"ר רטיג מצביע על שכבות עמוקות בהרבה: יריבות דתית בין שיעים לסונים שמתנהלת מאות שנים; מאבק על הנהגת המזרח התיכון בין טהרן לריאד; יריבויות טריטוריאליות על בעלות על איים במפרץ הפרסי; וטראומת מלחמת איראן-עיראק (1980-1988), שבה סאדאם חוסיין פלש לאיראן וקיבל תמיכה כספית ומדינית מפורשת ממדינות המפרץ. זה לא נשכח.
לכך מצטרפים מאבקי פרוקסי ששורשיהם במלחמה הקרה, שהפכו עם השנים לרשת של מלחמות המשתרעת מלבנון ועד תימן. המתחים הארוכים הללו עיצבו גם תשתיות פיזיות: צינורות הנפט היבשתיים שקיימים כיום הם תוצאה ישירה של מתיחויות עבר, ביניהם גם צינור קצא"א בישראל, שנבנה בשיתוף פעולה עם איראן עצמה. "היריבות הזו כנראה לא תסתיים לעולם, אבל היא יכולה להתמתן ולזכות לשנים של שקט בין התפרצויות", אומר ד"ר רטיג.
השיבוש הגדול ביותר מאז שנות ה-70
את כל זה ידעו החוקרים שנים לפני שהנושא הפך לכותרת. אבל עכשיו יש גם מספרים. שירות המחקר של הקונגרס האמריקני (CRS) פרסם בעקבות פרוץ הלחימה דוח מקיף שניתח את הסיכונים לשווקים העולמיים, שמייד הפך לאחד הפרסומים הנצפים ביותר בוושינגטון. לפני המלחמה עברו דרך מצר הורמוז כ-25% מסחר הנפט הימי העולמי, כ-20 מיליון חביות ביום, לצד 20% מהגז הטבעי הנוזלי בעולם. ב-4 במרץ הכריזו כוחות איראן על סגירת המצר ופתחו בתקיפות על אוניות. מרכז הפיקוד הימי הבריטי תיעד יותר מ-17 תקיפות, כולל מספר הרוגים. כ-1,000 אוניות נותרו תקועות, 800 בתוך המפרץ ו-200 מחוצה לו. מדינות המפרץ קיצצו ייצור ביותר מ-10 מיליון חביות ביום. ב-11 במרץ הסכימו חברות הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה לשחרר 400 מיליון חביות ממאגרי חירום – מהלך חסר תקדים.
ההשפעות חרגו מנפט וגז. המפרץ הפרסי אחראי לכ-30-35% מייצוא האוריאה העולמי ועד 30% מהאמוניה, ושיבוש בשרשראות האלה ישפיע על מחירי המזון ברחבי העולם. מחיר הדלק הסילוני עלה ב-95% מאז פרוץ הלחימה, מחיר כרטיסי טיסה גבוה ב-24% לעומת שנה קודמת, וביום אחד בוטלו 7% מכלל הטיסות בעולם. יונייטד איירליינס הזהירה את עובדיה שהמלחמה עלולה לעלות לה 11 מיליארד דולר, כשהרווח הגבוה ביותר שלה בכל שנה עמד על חמישה מיליארד דולר.
"הסגירה של מצר הורמוז היא השיבוש הגדול ביותר לאספקת האנרגיה העולמית מאז משבר שנות ה-70", טענה סוכנות האנרגיה הבינלאומית בחודש שעבר.
כמה זה עולה לכל אחד מאיתנו
ישראלי ממוצע נוסע כ-15,000 קילומטר בשנה ברכב, שצורך ליטר דלק לכל 10 קילומטר, כלומר כ-125 ליטר בנזין בחודש. לפני המלחמה עמד מחיר הליטר על כ-7.30 שקלים, כלומר הוצאת הדלק החודשית הממוצעת לרכב עמדה על כ-910 שקלים. אם המחיר יטפס ל-10 שקלים לליטר, אותה כמות דלק תעלה 1,250 שקלים – עלייה של כ-340 שקלים בחודש, כ-4,000 שקלים בשנה. ואם יאמיר ל-12 שקלים, ההוצאה תטפס ל-1,500 שקלים בחודש – עלייה של כ-590 שקלים מדי חודש ביחס לימים שלפני המלחמה.
השכר הממוצע ברוטו בישראל עמד במחצית הראשונה של 2025 על כ-15,100 שקלים, לפי נתוני הביטוח הלאומי. עלייה של 340 עד 590 שקלים בחודש בהוצאות הדלק בלבד מהווה בין 2.3% ל-4% מהשכר הממוצע. אך זה רק חלק מהתמונה: מחירי הדלק הגבוהים מייקרים הובלות, ואלה מייקרות את המדפים. כלכלן בית ההשקעות מיטב ציין שניסיון העבר מצביע על הצטיידות ציבורית שמשליכה מיידית על מחירי רשתות המזון, ופאניקת קניות מחריפה את המגמה. שכר האוצר הודה שהגירעון יחרוג מהיעד שנקבע בתקציב, וכל יום לחימה עולה למשק כ-2.5 מיליארד שקלים.
המאבק לפתוח את המצר
מאז שנסגר המצר, מתנהל מרוץ מקביל לפתיחתו. איראן יצרה משטר מעבר סלקטיבי: המצר אינו סגור באופן מוחלט, אלא נשלט. מכליות שמשלמות אגרה לטהרן עוברות, בעיקר כאלה שנושאות נפט לסין. כל היתר מחכות. מ-130 עד 140 אוניות שעברו ביום לפני המלחמה, ירד המספר ל-3 עד 4 ביום בשיא המשבר. תנאי איראן לסיום: "משטר משפטי חדש למצר הורמוז", כלומר זכות גבייה ושליטה לטווח ארוך.
בחזית הדיפלומטית, ניסיון ראשון נעשה באסלאמאבאד, כשפקיסטן תיווכה בין ארה"ב לאיראן בשיחות ישירות שנמשכו כ-8 שעות. לאחריהן הכריז סגן הנשיא ואנס: "אלו חדשות רעות הרבה יותר לאיראן". הנקודות שגרמו לפיצוץ: דרישת ארה"ב לפתיחה מיידית של המצר, העברת מלאי האורניום המועשר ועצירת מימון חיזבאללה, חמאס והחות'ים. הדרישה האיראנית: הפשרת נכסים מוקפאים בשווי 27 מיליארד דולר ושמירת שליטה במצר. איראן מסרבת לכל אפשרות של "שליטה משותפת". ב-19 במרץ 22 מדינות, בהן בריטניה, צרפת, גרמניה, יפן ואיחוד האמירויות, חתמו על הצהרה משותפת על נכונות להבטחת מעבר בטוח דרך המצר.
בחזית הצבאית, כוחות אמריקניים השמידו יותר מ-130 כלי שיט ימיים איראניים ו-44 זורעות מוקשים, ותקפו עשרות יעדים לאורך חופי איראן. ב-12 באפריל הכריז טראמפ על מצור ימי נגדי: חיל הים האמריקני יחסום כל ספינה שניסתה לשלם אגרה לאיראן. “כל גורם איראני שיפתח באש לעבר כוחותינו או ספינות אזרחיות, יופצץ לכל הרוחות", כתב. שתי משחתות אמריקניות עברו במצר לראשונה מאז תחילת המלחמה, כמחווה גלויה. בינתיים, מדינות כמו בריטניה מגייסות שולפי מוקשים לניקוי המעבר.
ישראל פועלת אף היא במקביל: לפי גורם מדיני בכיר, אחד הצעדים שנשקלים הוא הקמת צינורות נפט חלופיים שיעקפו את המצר ויפחיתו משמעותית מחשיבותו האסטרטגית, וישללו ממשטר איראני עתידי את המנוף לאיים על העולם בחסימה. זהו הד ישיר לתפיסה שמציג ד"ר רטיג: המתחים ארוכי השנים מולידים בסופו של דבר תשתיות חדשות שנועדו לעקוף את נקודת התורפה. כך בדיוק נבנה צינור קצא"א בישראל בזמנו.
כשהכלכלנים בנו מודל
מה שד"ר לרון וד"ר רטיג מסבירים מניסיון, כלכלנים מהבנק הפדרלי של דאלאס ניסו לכמת. במאמר אקדמי בשם "The Impact of the Iran War on U.S. Inflation" (לוץ קיליאן, מייקל פלאנטה, אלכסנדר ריכטר וסיאוקינג ז'ו, Federal Reserve Bank of Dallas, Working Paper 2609, 2026), בנו החוקרים מודל שבחן לראשונה את ההשפעה של סגירת מצר הורמוז על האינפלציה.
מסקנתם: גם בתרחיש קיצוני שבו 20% מאספקת הנפט העולמית נפגעת לרבעון שלם, ההשפעה על האינפלציה בארה"ב מתונה יחסית, בעיקר בשל עיגון ציפיות האינפלציה בשנים האחרונות. אבל כאן בדיוק נמצא הניואנס שמדגיש ד"ר רטיג: ארה"ב אינה הסיפור היחיד. מה שנראה כ"השפעה מוגבלת" על האינפלציה בוושינגטון, מתורגם לעלייה חדה ומיידית למי שמחזיק מאגרים קטנים, ולכל מי שמשלם את מחיר הדלק בתחנה.
הנקודה הקטנה שעל המפה
ד"ר לרון וד"ר רטיג מגיעים מזוויות שונות – אחד מדגיש את הגיאופוליטיקה ואחר את הכלכלה. אבל שני המומחים מסכימים על מסקנה אחת: העולם תלוי בנפט עמוק יותר ממה שהציבור מאמין, וכל שיבוש ב-34 הקילומטרים הצרים האלה בין איראן לעומאן מיתרגם מהר מאוד לעלויות חיים בכל מקום בעולם. ליריבות הזו יש שורשים של מאות שנים, דתיים, טריטוריאליים והיסטוריים. היא לא תיעלם בחתימה על הסכם. אבל בכל פעם שהיא מתלקחת, היא מזכירה שהגיאוגרפיה היא גורל.
34 קילומטרים הללו קובעים את מחיר החיים. לא כל עימות מוביל בהכרח למשבר. אבל כשזרימת האנרגיה נפגעת, ההשלכות מגיעות רחוק מאוד. איוב שאל מי סגר בדלתיים ים. אנחנו כבר יודעים את התשובה.
