הרב ד"ר צחי הרשקוביץ (אונ' בר אילן)בפרשת וארא מופיעה רשימת יחס קצרה של משפחות שבטי ישראל עד לשבט לוי, כנראה בשביל להציג לנו בצורה מלאה את הרקע והייחוס של מושיעם של ישראל, משה רבינו ע"ה. אולם, חשיבות נודעת גם למניין ראובן ושמעון המופיע שם, שכן המעיין ימצא שזו רשימה חד-פעמית ונדירה. כך לשון הכתוב (שמות ו, יד-טו): "אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבֹתָם בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכֹר יִשְׂרָאֵל חֲנוֹךְ וּפַלּוּא חֶצְרֹן וְכַרְמִי אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת רְאוּבֵן. וּבְנֵי שִׁמְעוֹן יְמוּאֵל וְיָמִין וְאֹהַד וְיָכִין וְצֹחַר וְשָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת שִׁמְעוֹן".
עינו החודרת של ראב"ע מצביעה על המיוחד במניין זה: "ובני משפחת אהד נכרתה במצרים או במדבר, כי איננה נזכרת בפרשת פנחס, וצחר הוא זרח". כלומר, במניין שבטי ישראל למשפחותיהם המופיע בספר במדבר (כו, יב) נמנים חמשה צאצאים לשמעון שייסדו משפחות, ואהד וצחר נעדרים מן הרשימה. ראב"ע מבהיר שצחר הפך לזרח, בשֹיכול ושינוי אותיות (נשים לב שגם ימואל הפך לנמואל), אולם לאהד לא מצא תחליף, וממילא הגיע למסקנה העגומה שמשפחת אהד נכרתה במצרים, או במדבר (ראו גם דברי הימים א ד, כד, שם במקום יכין מופיע השם יריב).
למעשה, קדם לראב"ע המדרש במדבר רבה, במסקנה קטלנית עוד יותר. כך לשונו (פרשת פינחס כא, ח; ראו גם רמב"ן לדברים לג, ו):
"לאלה תחלק הארץ, ומי הן? לעומדים בערבות מואב. והלא ליוצאי מצרים נתחלק הארץ, דכתיב (שמות ו) 'ונתתי אותה לכם מורשה', מפני מה לא חלקה להן? לפי שצפוי לפני הקדוש ברוך הוא שסוף עתידין משפחות לכלות מהן, ומי הן? אלו שכתובות למעלן 'ובני שמעון ימואל וימין ואהד ויכין וצחר ושאול בן הכנענית', הרי ו' כשאתה קורא 'לנמואל משפחת הנמואלי' אין שם אחד, וכן בבנימין […] חסרו ה' מן הבנים, הרי ששה משפחות על הזנות בעצת בלעם, אין שאינה עושה את שלה. לכך אמר הקדוש ברוך הוא מה אני מחלק את הארץ לבני אדם העתידים למות כיון שבאו לערבות מואב ועמדו על בוריים אמר לו הקדוש ברוך הוא לאלה תחלק הארץ" (במדרש תנחומא פינחס, ה, מופיע חשבון המצרף גם את שבט גד לקללת הזנות).
המדרש מתאר דילמה א-להית, כביכול, בין ההכרעה הנכונה הלכתית, שהארץ מתחלקת לפי המשפחות של יוצאי מצרים, לבין רצונו של הקב"ה שלא לתת חלק בארץ למשפחות שאינן ראויות לכך מבחינה מוסרית – אלה שחטאו בזנות בערבות מואב. למדנו מכאן שמשפחת אהד (וגם צחר, לפי התנחומא), כמו גם ארבע משפחות נוספות משבטי ישראל, לקו בזנות בערבות מואב, כלומר היו מיוצאי מצרים. הרי לנו שמסקנתו של ראב"ע לפיה גורלה של המשפחה נעלם מאתנו, אולי אף במצרים עצמה, איננה הכרחית.
רש"י על פרשת פינחס מציע כיוון אחר להעלמן המסתורי של בני משפחת אוהד, וכך לשונו:
"משפחת אהד בטלה, וכן חמשה משבט בנימין […] ומצאתי בגמרא ירושלמית, שכשמת אהרן נסתלקו ענני כבוד ובאו הכנענים להלחם בישראל ונתנו לב לחזור למצרים וחזרו לאחוריהם ח' מסעות מהר ההר למוסרה, שנאמר (דברים י, ו) 'ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן', והלא בהר ההר מת, וממוסרה עד הר ההר שמונה מסעות יש למפרע, אלא שחזרו לאחוריהם ורדפו בני לוי אחריהם להחזירם, והרגו מהם שבע משפחות, ומבני לוי נפלו ארבע משפחות משפחת שמעי ועזיאלי, ומבני יצהר לא נמנו כאן אלא משפחת הקרחי, והרביעית לא ידעתי מה היא. ורבי תנחומא דרש שמתו במגפה בדבר בלעם, אבל לפי החסרון שחסר משבט שמעון במנין זה ממנין הראשון שבמדבר סיני, נראה שכל כ"ד אלף נפלו משבטו של שמעון".
רש"י מייחס את הפירוש שראינו לעיל בבמדבר רבה לתנחומא, ודוחה אותו, ומציע שהרג מכוון בידי בני לוי לאותם אלה שנסוגו אחור מפני החשש לגורלם בעקבות מות אהרן, הוא הגורם להיעלמות המסתורית. הדברים, לדעת רש"י, מוצאם בירושלמי. ראו בירושלמי יומא א, א (וכן סוטה א, י), לתיאור של קרב אחים עקוב מדם, בו חסרו שמונה משפחות משבטי ישראל, ומנגד ארבע משפחות משבט לוי.
אולם התחושה המתקבלת היא שראב"ע, שיש מקום להניח שהכיר את המדרשים הללו, נזהר מלגנות משפחות שלימות בישראל ללא הוכחה ברורה. בשל כך הוא לא קושר את גורלן בחטא מסויים, ולא רואה בהיעלמן עונש שמימי, אלא מותיר פתח לתהייה על אודותיהן (ראו גם לוית חן ואור יקרות לפרשת פינחס, מאת ר' יהודה אריה ליב ואביו ר' שמואל גרשון איש ירושלים, מצאצאי הב"ח, שהעירו על ענין זה בטוב טעם והציעו פתרון לסיבה שבגינה יש לאתר את מקום אובדנה של המשפחה במצרים דווקא).
שמא יש ללמוד מראב"ע כיצד להפך בזכותם של ישראל ולחפש לזכותם גם לאחר מותם.
(וארא תשעה)
