אפשר גם בלי אגו

בעיצומו של משבר הקורונה, סגר מתמשך, אבטלה, תחלואה גבוהה כשעדיין השפעת החיסונים אינה ניכרת, נערכת מדינת ישראל לבחירות הרביעיות תוך שנתיים. הציבור צמא להנהגה ערכית ועניינית שיוכל לתלות בה את אמונו ולהיות בטוח שתוביל את המדינה מהמשבר לחוף מבטחים. אולם בזירה הפוליטית נדמה שהתמונה שונה. מכת התפצלויות והתכתשויות על רקע אישי פשתה בכל מרחב המפה הפוליטית. אלה מערערים את אמון הציבור. הוא מבין שאין מדובר על התפצלויות על רקע אידאולוגי – עקרוני, ולמען האינטרס הלאומי, אלא בגלל שיקולי יוקרה, אגו וכבוד, שעלולים להטות את שיקול הדעת ברמה האישית והלאומית.

פרשתנו פותחת בציווי: "בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו וגו'" (שמות י א). על 'הכבדת' הלב של פרעה כבר שאלו: "מכאן פתחון פה למינין לומר לא היתה ממנו שיעשה תשובה?" (שמו"ר יג ג). וכי יעלה על הדעת שהקב"ה מעניש אדם על דבר שלא היתה לו בו בחירה? המדרש עונה לפי דרכו, וכן ניתנו תשובות נוספות.

וכן יש לשאול: מדוע בחרה התורה לתאר את עקשנותו הלא מוצדקת של פרעה כ'הכבדת הלב' ולא כ'חיזוק הלב', שהשתמשה בו מקודם (שמות ד  כא)?

ה'ילקוט ראובני' קושר את 'הכבדת הלב' במחשבות ליבו של פרעה עצמו: "שמסר לו מלאך וינהגו בכבדות לפי מחשבות לבו" (כאן). אנו מבקשים לקשור זאת לדברי הרד"ק ב'ספר השורשים' (ערך 'כבד') שמורה על שורש משותף ל'הכבדת הלב', ל'כבדות' ול'כבוד'. אולי משום שה'כבוד', האגו והיוקרה, משולים כמשקולת 'כבדה' שמכריעה את מאזני השיקולים של האדם לצד מסויים, באופן לא פרופורציונאלי, ופעמים רבות כנגד האינטרס שלו. וזוהי 'הכבדת הלב' משום שהיא מטילה את 'כובד משקלה' וגורמת להתעקשות על עמדה מסויימת ללא הצדקה.

בשיעורי התנ"ך, כשאנו לומדים על אירועים המתוארים בו, אנו קוראים את הפרק ולאחר מכן אנו מנסים לתאר במילים שלנו כיצד התנהלו הדברים המתוארים בפרק, בפועל ב'ריאליה'. כנראה, למרות פער השנים, ההתנהלות האנושית היתה דומה. היוצא מן הכלל כשאנו עוסקים באירועים שאירעו לאבות האומה וגדוליה שאיננו יכולים להשוותם להתנהלות רגילה. בשלב שני אנו מבקשים לבחון האם קיים הבדל בין ה'ראליה' לבין התיאור הנבואי אלוקי של האירוע בתנ"ך. ואם כן מדוע? מה ביקשה הנבואה 'שנצרכה לדורות' ללמדנו בכך? גישה זו היא מפתח לגילוי צפונות בתנ"ך, וגם דרך לקלוט באופן נכון יותר את המסר החינוכי שבו.

מכות מצרים גרמו לפגיעה בתושביה, פגיעות גוף ורכוש, ולהרס וחורבן הכלכלה והתשתיות הלאומיות. מה גרם לפרעה לפעול בניגוד לאינטרס הלאומי ולרווחת תושביו? מדוע 'הכביד את ליבו', התעקש והתבצר בעמדתו ולא הסכים לעצור את המכות תמורת שחרור בני ישראל? מדוע לא שעה לזעקת אזרחיו: "ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש שלח את האנשים ויעבדו את ה' אלוקיהם! הטרם תדע כי אבדה מצרים?!" (שמות י ז)

נראה שיש כאן שילוב בין האגו, היוקרה והכבוד שלו ובין הכבוד הלאומי. פרעה ייחס לעצמו תכונות על אנושיות, ורצה להראות שהוא לא נכנע ולא מתקפל גם אם הוא משלם על כך מחיר כבד! ההתעקשות שלו על הכבוד לאומי של המעצמה הגדולה בעולם באותה תקופה, שאסור לה להתקפל בפני עם עבדים שזה עתה עלה על במת ההיסטוריה. וגם אם המכות כואבות הוא תובע מעמו ומעצמו לנשוך שפתיים ולחזק את החוסן הלאומי ולא להכנע.

ה'כבוד' הפך למשקולת 'כבדה' שגרמה  ל'הכבדת הלב' שלא אפשרה לו לבחון באופן שקול את מחיר הרווח וההפסד. כנגד הכבדת הלב הזו הקב"ה 'מחזק את ליבו של פרעה' שלא יישבר מהסבל ומהכאב: "כי בהיותו בלתי יכול לסבול המכות היה משלח את העם בלי ספק, וכו', ולזה חזק את לבו שיתאמץ לסבול המכות ולבלתי שלחם" (ספורנו שמות ד כא). ו"בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו".

הבו לנו מנהיגות ראויה.

(בא תשפ"א)