כל הפוסטים בשבועות

ממבט שטחי, לא ניתן לצייר פער גדול יותר מאשר מעמד מתן תורה ומעמד הגרים בחברה. מעמד הר סיני הביא את

לפי הפתגם שטבע רס"ג בספרו אמונות ודעות [מאמר ג ז']: "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה", משמע שיחודו של עם ישראל

בסיפור מגילת רות מתוארות שש דמויות, שלוש מהן מרכזיות: נעמי, רות ובועז, ושלוש האחרות הן דמויות משנה: ערפה, הנער הניצב

קהילת קודש בית לחם נחרתה בתודעתנו באופן חיובי ביותר. אנו זוכרים כיצד בהגיע נעמי ורות לבית לחם "וַתֵּהֹם כָּל הָעִיר",

" 'ויחן שם ישראל נגד ההר' – להלן 'ויסעו בני ישראל', 'ויחנו בני ישראל' – נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת. וכאן

מתחיל בבוֹ-עָז ומסיים בר(ע)וּת איתן פינקלשטיין, דוקטורנט לתנ"ך במכון הגבוה לתורה, אוניברסיטת בר-אילן אמר רבי יצחק בר מריון: בא הכתוב

מכנה משותף מרתק בין פרשת השבוע לבין מגילת רות הוא העיסוק בגרים. מגילת רות היא סיפור בואה המופלא של רות

מעמד הר סיני הוא המשכה הישיר של יציאת מצרים. אם ביציאת מצרים מופיע עם ישראל – הגוף הלאומי, "לקחת לו

קבלת התורה אינה שייכת לערוץ ההיסטוריה. היא תוכנית ריאליטי. היום, כאן ועכשיו. "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים", הורונו חז"ל. קבלת

הגמ' שבת (פח, א) מתארת תיאור פנטסטי של מתן תורה: " 'ויתיצבו בתחתית ההר' – אמר רב אבדימי בר חמא