הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)בסיפור מגילת רות מתוארות שש דמויות, שלוש מהן מרכזיות: נעמי, רות ובועז, ושלוש האחרות הן דמויות משנה: ערפה, הנער הניצב על הקוצרים, והגואל. דרך כלל, בסיפורי עלילה ישנן דמויות חיוביות ולעומתן דמויות שליליות. במגילת רות אין זכר לדמויות שליליות. להיפך, הדמויות המשניות מתנהגות לפי המקובל בחברה. ערפה גומלת חסד עם בעלה ועם חמותה ומוכנה לעזוב את נעמי רק לאחר תחנוניה הרבים של נעמי. דמותו של הגואל האלמוני חיובית. הוא מוכן לעשות מה שצריך, לגאול את השדה, הוא מסרב רק להשחית את נחלתו ולשאת אשה, שיתכן ויהיה אסור לה לבוא בקהל ה'. הנער הניצב על הקוצרים מתייחס אל רות בזלזול מסוים, אבל אין זה חורג ממנהג המקום לנהוג כך בזרים, ובמיוחד במואבים שהתורה הרחיקה אותם מעם ישראל. לעומת דמויות אלה, הדמויות המרכזיות- רות ובועז ונעמי – עושים את מעשיהם במסירות ובדבקות מעבר למצופה מהם. רות מלווה את נעמי במסירות אין קץ ואפילו במחיר של סיכון עתידה. בועז גואל את רות למרות הסבך ההלכתי. גם דמותה של נעמי ייחודית. היא יודעת לסבול בשקט, מצדיקה על עצמה את הדין, ומרגע שרות החליטה להתלוות אליה, כל דאגותיה מופנות לשיקומה של רות כלתה.
מבחינה ספרותית, מקובל להניח, שפעמים רבות קיומן של דמויות משניות בא להדגיש את ייחודן של הדמויות המרכזיות. לפי גישה זו, המגילה מתארת את דמותה של ערפה, על מנת להדגיש את עוצמת החסד שרות מפגינה כלפי נעמי. המגילה מתארת את מעשיו של אותו 'פלוני אלמוני' שחשש לשחת את נחלתו, על מנת להדגיש את תכונותיו הייחודיות של בועז. גישה זו מתאימה לפרשנות ששמו של הגואל היה 'טוב': 'לִינִי הַלַּיְלָה וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי'. (רות ג', יג אבן עזרא שם). שמו של אותה דמות אנונימית היה 'טוב'. זו עדות לכך, שהיה טוב ולא יותר מכך.
העולה מן הדברים הוא, שערפה והגואל נוהגים כשורה. אין פגם במעשיהם, אבל הם נוקטים במידה הבינונית ללא כל חתירה למצוינות. מצד שני, רות ובועז משתדלים לנהוג במידת החסידות ונוהגים מעבר למצופה מהם.
ניתן לראות גם את הדברים ביחס המורכב של חז"ל לערפה. מצד אחד חז"ל גינו את פרידתה של ערפה מנעמי וראיה לכך, שייחסו את גלית הפלישתי לאחד מצאצאיה. מצד שני, חז"ל העריכו את מעשיה ואת הליכתה עם נעמי. לדעת רבי ברכיה, בזכות ארבעים הפסיעות שליוותה ערפה את נעמי, 'ניתלה לבנה ארבעים יום' דהיינו שלא הרגו את גולית מיד (רות רבא ב,כ). אכן בסופו של דבר, בעימות הפיזי שהתרחש בחלוף תקופה ארוכה, נפל גולית ממשפחת ערפה בפני דוד ממשפחת רות. המדרש סבור, שרגע הפרידה היה הרגע שהכריע את המערכה כמה דורות לאחר מכן: "'ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה' – אמר רבי יצחק, אמר הקדוש ברוך הוא: יבואו בני הנשוקה ויפלו ביד בני הדבוקה" (סוטה מב ע"ב). עד אותו רגע הולכות שתיהן ומאותו הרגע האחת חותרת למצוינות ולדבקות במשימה והשנייה מחליטה להפסיק ולחזור. התשתית להצלחה היא חתירה למצוינות. לדבוק במטרה עד הסוף.
מגילת רות אינה מתארת ניגוד בין הפכים אלא דמויות טובות וטובות יותר. המסר העולה ממגילת רות הוא שלהיות טוב זה לא מספיק, צריך לשאוף למצוינות בעבודת השם. בתקופת הקורונה, היו רבים שנאלצו לעזוב את ביתם וללכת לבצע משימות במסירות נפש. רופאים ורופאות, אחים ואחיות, עבדו סביב השעון כדי להעניק טיפול מסור לחולים. הצוותים הרפואיים והטיפוליים וכוחות הביטחון לא ראו את בני משפחותיהם באותם ימים. כעת שהלחץ ירד, זו הזדמנות להכיר טוב ולהודות לכוחות ההצלה לסוגיהם השונים.
נשא תש"פ
