הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)ממבט שטחי, לא ניתן לצייר פער גדול יותר מאשר מעמד מתן תורה ומעמד הגרים בחברה. מעמד הר סיני הביא את עם ישראל למקום הקרוב ביותר לא-לוהים. הוא כונן את מעמדו כעם הנבחר. מעמד הגר לכאורה הפוך מכך. הגר הוא בדרך כלל האדם הבודד ביותר בחברה. הוא נטול משפחה וקרובים, ללא ייחוס וללא מעמד. משום כך הוא אינו יכול על פי ההלכה להתמנות לתפקידי שררה (מלך, נשיא וכל שררה שהיא), וישנן ספקות גדולים סביב השאלה האם יכול להתמנות לדיין ובאילו תנאים. הגר נראה כאדם בישראל הרחוק ביותר מלייצג את תודעת ה'בחירה'.
ואף על פי כן, התורה וחג השבועות מציבים לנו יחד את את שני הגורמים הרחוקים הללו בסל אחד. מעמד הר סיני – אולי המעמד החשוב ביותר בכל התורה – מסופר הישר לאחר סיפור עצת יתרו למשה, ואף כלול בפרשה הקרויה על שמו של חותן משה. מן העבר השני נקבע במנהג לקרוא בשבועות דווקא את מגילת רות, העוסקת אף היא בנכרית המצטרפת לעם היהודי.
מדוע?
שלוש תשובות אני מבקש להציע לדבר:
א. כבכל התורה, גם בסמיכות הזו אנו מוצאים ביטוי לכלל הנאמר על א-א-לוהים "בכל מקום שבו את מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו". גדולתו של א-לוהים לא באה לידי ביטוי רק במלחמות ובהופעות על-טבעיות אלא דווקא בדאגתו לחוליות החלשות בחברה – לגר, ליתום ולאלמנה. זהו המסר עבור עם ישראל. העיסוק בגרים נועד להתוות עבורנו את הכיוון הנכון בשימוש בתודעת הבחירה. על עם ישראל להבין כי הגדולה לה זכה מחייבת אותו לדאוג לחלשים – אלו הם הגרים, הבאים לחסות עמנו תחת כנפי השכינה.
ב. מסר נוסף שעולה מהסמכת הגרים למעמד הר סיני הוא שהבחירה בעם ישראל לא נועדה לנתק אותו מן העולם, כאילו הוא תכלית הבריאה. ההפך הוא הנכון; עם ישראל הוא שליח מאת הא-לוהים כדי לתקן את כל האומות. צירופם של גרים למחננו הוא מימוש השליחות הזו.
ג. המסר השלישי, החזק ביותר מבין השלושה, לדעתי. את סדר הגיור לומדים חכמים ממעמד הר סיני. כשם שעם ישראל נכנס בשלושה דברים לברית סיני – במילה במצרים, בטבילה שלפני מעמד הר סיני, ובקרבנות שהקריב על הר סיני; כך לדורות, בשעה שאדם ירצה להצטרף לעם היהודי, הוא יתחייב באותם שלושה דברים (רמב"ם הלכות איסורי ביאה יג, א-ה).
היקש זה מלמדנו שתהליך הבחירה למעשה לא הסתיים. כשם שאנו עברנו תהליך של בחירה במעמד הר סיני, כך עלינו לאפשר לאחרים לבחור להיבחר. מבחינה זו, הגר הוא השיקוף העכשווי של מי שהיינו בעבר. הלא אנו היינו בראשית דרכנו בני נוח, כמעט מתבוללים במצרים, ועם זאת זכינו להתקרב לא-לוהים. וכשם שאנו זכינו לכך, כך מחובתנו לאפשר לאחרים מקרב האומות לזכות בכך. לכן אולי האזהרה על היחס הראוי לגר חוזרת בתורה לא פחות משלושים ושש פעמים. הגר הוא שיקוף שלנו, של מי שהיינו בעבר. ולכן מחובתנו לדאוג לו.
מכל זאת עולה החיוב הברור והכה-יסודי להפגין דווקא בחג השבועות אהבה וקרבה מיוחדת לגרים, כמאמר המצווה "ואהבתם את הגר". אהבת א-לוהים אותנו אמורה לשפוע מאתנו הלאה, אל גרים אחרים מאתנו. בחירתנו על ידי א-לוהים אמורה להתבטא בכך שאנו מאפשרים לאחרים להיבחר אף הם. זה המימוש המלא להיותנו ברואים בצלם א-לוהים. אנו נדרשים להידמות לא-לוהים, ללכת בדרכיו, לפעול כמותו.
יהיו נא אמרינו אלה לעילוי נשמתו של מורנו ורבנו, הרב נחום אליעזר רבינוביץ' ז"ל, ראש מיזם 'גיור כהלכה', שנושא הגיור במדינת ישראל היה קרוב ללבו, ועליו עמל במשך שנים רבות.
נשא-שבועות תש"פ
