כל המאמרים במדור עיונים בפרשה

מצות המצה ואיסור החמץ מסמלים את שליטתו ואי שליטתו של האדם על יצריו כבר אמרו חז"ל: "הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל" (זהר, במדבר

את עם ישראל אפשר לראות כאי בודד בתוך ים־אדם של אומות העולם. שימורו של עם ישראל לבל יתבולל בעמים וימשיך להגשים את יעודו ההיסטורי, אינו

המעשה השמימי אינו פוטר אותנו לתרום את תרומתנו הרמב"ם בהלכות תמידין ומוספים [פ"ב ה"א] כותב: "מצות עשה להיות אש יקודה תמיד על המזבח שנאמר: 'אש תמיד

גם להקמת מפעלים של כלל הציבור אין להשתמש בכספים שאינם כשרים במסכת ב"ק (ס' ב') מובא שאסור להציל עצמו אפילו מסכנת נפשות בממון חבירו. על

דבר נוסף לומדים מבצלאל: ש"אין מעמידים פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכים בציבור, שנאמר: 'ויאמר משה: ראו קרא ה' בשם בצלאל'. וכך דרשו חז"ל:

המשפט הוא אחד משלושת העמודים שעליהם עומד העולם, כמו שאמר רשב"ג: "על שלושה דברים העולם קיים: על הדין, על האמת, ועל השלום". ובמדרש [דב"ר ה] הוסיפו:

שבע שמות היו לו ליתרו ואחד משמותיו היה "יתר". לפי רש"י סיבת השם: "יתר – על שם שיתר פרשה אחת בתורה: 'ואתה תחזה'". אלא שעל

בחלקים רבים בחברה הישראלית קיים ניכור בהתייחסותם לארץ ישראל עד שחלק מהם רואים בה שטחי נדל"ן, שכל ענינה של הארץ היא להחזיק בפיסת קרקע כדי

כל עוד יוסף ואחיו וכל הדור ההוא עדיין היו בחיים לא הרעו המצרים לישראל. רק לאחר שקם במצרים מלך שלא ידע את יוסף, החלו להתנכל