כל הפוסטים של ד"ר גבריאל חזות (ממייסדי 'מידה טובה' לחקר ההיגיון היהודי, מרצה באונ' חיפה, ומקים תנועת 'ואהבת'- עושים טוב בישראל)

נוהגים לצטט את 'הלכה, ואין מורין כן' כדי להסביר את האירועים המסעירים של פרשת זמרי ופנחס. לקביעה היבטים משפטיים רחבי

שיא 'המוזרות' בפרשתנו הוא כמובן- ' פי האתון', אם נוסיף לכך את הדרשה שלפיה 'פי האתון' היה אחד מעשרה דברים

עתה לאחר שכל הפרשה הסתיימה, הריני לגלות לכם עם ישראל, כי בזמן שהתרחש האירוע שעליו מסופר בפרשה הקרויה על שמי,

אחינו היקרים, הסתובבנו בארץ לאורכה ולרוחבה ואנו יכולים לומר כי יהיה זה צעד לא חכם מצידנו לעזוב את המדבר ולהיכנס

שמות החג במקרא הם: חג הקציר, חג השבועות ויום הביכורים. חז"ל נתנו לחג עוד שתי שמות: עצרת ומתן תורה, (

בפרשה שלשה 'גיבורים' : בלק, בלעם והאתון. מניעיו ומעשיו של בלק צבועים ב'צבע' ברור לחלוטין. כמלך הוא עושה כל אשר

כמידי שנה, וכמו כל אחד המקשיב לפרשת השבוע אני 'חורש' את ה'רשת' ואת הספרים לנסות ולמצוא פתרון לחידת החזרה 'המייגעת'

הרמב"ם ניסח את י"ג עיקרי האמונה. ברבות הימים התברר כי מספר העיקרים גדול מידי וניתן לצמצמו משמעותית. לא ויתור או

מה העיקר במסע? לכל 'מסע' יש שלושה שלבים מובחנים: יציאה מנקודת המוצא, המסע עצמו והחניה בנקודת היעד. פעמים היציאה היא

קנאת פנחס בפרשתנו פותחת את הדיון השנתי ההכרחי בנושא הקנאה לשם יתברך. נימוק שכל הכיתות בימי בית שני נאחזו בו