כלל גדול בתורה

מהו הפסוק הבסיסי ביותר בתורה? כולנו מכירים את התשובה מתוך הספרא: "ואהבת לרעך כמוך, רבי עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה", (קדושים, פרשה ב, פרק ד). תשובה פחות מוכרת הינה של בן עזאי (שם): "בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם, זה כלל גדול מזה".
אפריורית, אליבא דרבי עקיבא, הניסיון לעמוד על טיבה של מצוות "ואהבת לרעך כמוך", חייב להוביל בהכרח לכל עקרונות האמונה ולהבנת התורה באופן כולל. נקודת המוצא הוא ציווי חברתי בעל יסוד כאילו רציונאלי. העמדת טובת הזולת באותה הרמה של טובתי יכולה להיחשב כחובה קדושה, רק אם יש מצווה טרנסצדנטלי. כך נוצרות השאלות הבאות בהכרח: מיהו המצווה? מדוע שאשמע בקולו? איזה אינטרס יש לו, אם בכלל, שאשמע בקולו? ומכאן- נפתחת הדרך לחקירה אמונית כוללת. "ואהבת לרעך", הוא רק הטריגר, נקודת המוצא לחקור את העניין.
בן עזאי מפנה אל הפסוק (בראשית ה, א): "זה סֵ֔פֶר תּוֹלְדֹ֖ת אָדָ֑ם בְּי֗וֹם בְּרֹ֤א אֱ-לֹהִים֙ אָדָ֔ם בִּדְמ֥וּת אֱ-לֹהִ֖ים עָשָׂ֥ה אֹתֽוֹ". התורה עצמה מצביעה על העובדה כי האדם נברא ונעשה "בדמות א-לוהים". מבט עמוק וחודרני אל עמקי נשמתו שחוצבה ממרום, חייב להביאו לשאלות: מהי דמות האלוקים שאליה הושוותי? מדוע ולמה, ובמה זכיתי לכבוד זה? מה זה דורש ממני? ומכאן, הדרך פתוחה לחקירה אמונית כוללת.
להפתעתנו, מצאנו תשובה נוספת שזכתה להיקבע להלכה. רבי יעקב בן חביב, מחבר הספר "עין יעקב" על אגדות הש"ס, מספר בהקדמתו על מדרש שמופיעה בו דעה שלישית. את מקור המדרש הוא לא זוכר ("בקשתיהו ולא מצאתיהו בכל שיתא סדרי"), אולם, הוא מצטט את הפסוק: "אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם" (במדבר כח , ד).
עיקר קיום התורה טמון ביכולת להקפיד ולעשות דברים חשובים בחיי היום-יום, כשיגרה. מחנכים מצטטים את הפסוק להדגשת כוחה של השיגרה בעבודת הבורא. החתירה להישגים רוחניים אינה במעשה הירואי אחד אלא בסדרת מעשים קטנים ובלתי פוסקים. למה כל יום? למה בכלל להקריב? למה בבוקר ובערב? מכאן, הדרך פתוחה לחקירה אמונית כוללת.
המשותף לשלושת הדעות הינו צווי אלוקי מפורש בתורה החסר לכאורה הגיון אימננטי למעט היחס אל הגורם המצווה. נקודת הגירוי לחקירה יכולה להיות חברתית, תיאולוגית-תיאורטית או תיאולוגית-מעשית. שלושת הדרכים שונות אך מובילות לאותו המקום עצמו.
(קדושים תשעט)